בפרשתינו פרשת דברים שוב מוזכר כיצד בני ישראל בקשו ממשה רבינו שישלח מרגלים לארץ ישראל. אנו קוראים את פרשת במדבר בכל שנה ושנה בסמוך ליום תשעה באב, יום החורבן של בית ראשון ובית שני. משחזרו המרגלים לתור את הארץ מקץ ארבעים יום ומלאו את לב המצפים לשובם בדברי יאוש וכפירה בגנות הארץ - ערב תשעה באב היה. "ותשא כל העדה, ויתנו את קולם, ויבכו העם בלילה ההוא" (במדבר י"ד) וכותבת הגמרא (מסכת תענית כ"ט) "אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם בכיתם בכיה של חינם, ואני קובע לכם בכיה לדורות."
והנה עלינו להתבונן בדבר, איך נתדרדרו כל כך עם ישראל לבא לידי חוסר אמונה שכזה בשם יתברך, עד שבכו מתוך מחשבה מטופשת שלא יוכלו לכבוש את הארץ, והלא מדובר כאן בעם שראה נסים ונפלאות על אדמת מצרים ולאחר מכן במדבר, ואם כן כיצד הגיעו למדרגה נחותה כזו. והתשובה לזה, היא על פי דברי רבותנו "הבא ליטמא פותחין לו", כלומר, אדם שגורם לעצמו להתדרדר בעבודת ה', לא מונעים ממנו את הדבר מן השמים. כמו כן עם ישראל, מתחילה רק ביקשו מרגלים לתור את הארץ. ואף שה' יתברך אמר להם שמדובר בארץ טובה ורחבה ושהם יצליחו לכבוש אותה, בכל אופן הם ביקשו מרגלים. ומכח אותו המעשה של שליחת המרגלים, הגיעו למצב ירוד מבחינת האמונה בה', עד שהתחילו לבכות מרוב לחץ ופחד מיושב הארץ.
ולעומת מרגלים אלו, רואים אנו ברחב, שהכניסה את המרגלים שבאו בימי יהושע לארץ ישראל, וסיכנה את חייה למענם מתוך אמונה אמיתית וכנה בה' יתברך שיציל אותה, וכל כך למה, מפני ששמעה רחב על הנסים שעשה ה' לישראל במצרים, והאמינה בה' שיעזור לה להציל את המרגלים, ובכח אמונתה זכתה שניצלה היא, וניצלו המרגלים, וכל בני ביתה היו היחידים שניצלו בימי מלחמת יהושע. אדם שמאמין בה' יתברך ועובד יום יום לחזק את אמונתו לומד מוסר, הלכה וכו' ואכן נשמר מאד מדברים שמכניסים ספיקות בדרכי ה', זוכה למעלות עד אין חקר. אבל לומדים אנו מהמרגלים שהיו אנשים גדולים וצדיקים שיהודי שאינו שומר על עצמו ומחזק את אמונתו בדברים יום יום, אפילו אם הוא גדול בתורה ויראת ה', סופו שירד מטה מטה, כי האמונה היא יסוד עבודת ה'.
יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ונזכה לתיקון המוחלט של חטא המרגלים.
הרב יוסי מזרחי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: