האחים הקדושים, רבי זושא מאניפולי ורבי אלימלך מליז'נסק, התארחו בפונדק דרכים באחד ממסעותיהם. הפונדק היה עמוס, ובלית ברירה הקצה עבורם בעל הפונדק שתי מיטות בקצה ה"לובי". רבי אלימלך ישן במיטה הפנימית, ורבי זושא - בחיצונית. באמצע הלילה הגיעה לפונדק קבוצת גויים שיכורים, שהחליטו להתעלל בשני ה"יהודונים" הישנים בפינה. הם העירו את רבי זושא, ששכב כאמור, במיטה החיצונית, ופקדו עליו לרקוד בפניהם. הרבה ברירות לא היו לו, קיבל על עצמו את הביזיונות בתקווה שיכפרו על עוונותיו, ורקד.
הגויים היו מרוצים והמשיכו לשתות לשוכרה, ורבי זושא חזר למיטתו. לאחר כמה דקות הם שבו והעירו אותו, ושוב רקד רבי זושא לקול צחוקם המתגלגל וחזר למיטתו, אולם הפעם, אמר לו אחיו רבי אלימלך: "למה תסבול רק אתה ביזיונות, גם לי מגיע. בוא ונתחלף, אתה תישן במיטה הפנימית, ואני בחיצונית", וכך עשו. לאחר כמה דקות שבו הגויים להעירו, אולם הפעם הם אמרו בינם לבין עצמם: "פעמיים הערנו את ההוא ששוכב במיטה החיצונית, בואו הפעם נעיר את מי שישן במיטה הפנימית"... ורבי זושא נאלץ לרקוד בפעם השלישית. אמר רבי זושא את המשפט הבא: "כשנגזר על זושא לרקוד - זושא ירקוד."
בואו נאמץ את התובנה הזו. פגעו בך? הציקו לך? תשריש בתודעתך את התובנה שהדבר הגיע לך. הרי "הכל בידי שמים!" ואך ורק לטובתנו. את החשבון עם הפוגע תשאיר לאלוקים. גם אם הוא נהג שלא כראוי, לך הגיעה עגמת נפש. אם תשנא אותו על מעשיו, דע לך, זוהי שנאת חינם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: