חלק אלוקה ממעל

בס"ד

מסופר על רב שהיו נאספים אליו החסידים בעת המועדים לחיזוק והתעלות. ניגש אליו פעם אחד החסידים, ואמר:

אני רואה שהרבי מחבב מאד את החסידים. צר לי לומר, אך אינני בטוח שזה מוצדק. הנהגתם של החסידים כשהם מגיעים אל הרבי היא כמובן מעולה, והם מקפידים על כל דבר שצריך להקפיד עליו כראוי. אבל אני רואה אותם גם בחיי היום-יום, במסחר בשוק, בחיים האמיתיים. בזמנים אלה, הם אינם באותה הנהגה שהרבי רגיל לראות. שמא חיבה זו שהרבי מראה להם, מסתמכת על רושם מוטעה, על ההנחה שהם יותר טובים ממה שהם באמת? הרבי הגיב בשאלה: במה אתה עוסק? ביהלומים ואבנים יקרות, ענה אותו היהודי. התוכל להראות לי את הסחורה שלך? כן בודאי, ענה החסיד והביא את ה'סחורה' שלו, תיק מלא אבנים טובות. הוא שטח את הכל בפני הרבי, והתחיל להסביר אודות טיבה של כל אבן. זו כחולה וזו אדומה, לזו תכונות כאלה וזו שווה כך וכך..

לסיום, הוא הוציא את האבן היקרה ביותר שהיתה לו. יהלום יפהפה. החסיד התחיל להסביר את ייחודה של אבן זו, לבאר את יופייה ומעלותיה הנדירות. הגודל, הצורה, החיתוך, הצחות. וכשראה הרבי שהחסיד בשיא ההתלהבות של ההסבר, הוא אמר בצורה יבשה: "אינני רואה כאן שום דבר מיוחד". "אה רבי," אמר החסיד בהתלהבות, "צריך להיות 'מבין באבנים טובות', רק מי ש"מבין" ביהלומים יכול לקלוט את היופי!" "אכן," אמר הרבי. "צריך גם להיות "מבין" בנשמות של יהודים..." צריך להכיר במעלתה של הנשמה. צריך 'לתפוס' שהנשמה של כל יהודי היא 'חלק אלוקה ממעל', ושלכן כולנו אחים, ואב אחד לכולנו – הוא אבינו שבשמים.