"ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר..."
משה התפלל 515 תפילות עד שה' אמר לו: "רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה." חז"ל מביאים מדרש: אילו היה משה מתפלל עוד תפילה אחת היה נכנס לארץ... מדוע הרבה משה כ"כ הרבה בתפילות בזמן שראה שתפילתו אינה מתקבלת? ללמדנו שתפילה איננה רק תכלית להשיג מטרה כמו בריאות, פרנסה וכדומה. אלא היא בעצמה תכלית. תפילה היא עבודה שבלב = התקרבות אל ה'. תפילה משנה את האדם לטובה ולכן ה' מתאווה לתפילתן של צדיקים כדי שיתקרבו אליו יותר ויגדלו יותר. כשה' מביא גזירה על מישהו זה כדי שהוא יתפלל ובכך יתקן משהו בעצמו ויתקרב אליו יותר, ולכן משה לא הפסיק כיוון שהמטרה היתה התקרבות לה' ואם גם יכנס לארץ- מה טוב.
משה רבנו מלמד אותנו מה זאת תפילה, כיצד לגשת לתפילה, כיצד להאמין בתפילה, כיצד לא להתייאש בתפילה. אדם בן מאה ועשרים עומד ומתפלל חמש מאות וחמש עשרה תפילות. אומר ה'מגלה עמוקות' שבכל תפילה היה לו עניין חדש, טיעון חדש, למה הוא צריך להיכנס לארץ ישראל. כל תפילה פועלת משהו. לרוב אנחנו לא רואים מה. אבל בסופו של דבר, נראה ששום דבר לא היה לחינם. כל תפילה היא חשובה מאוד. אומר האריז"ל, מיום שנברא העולם ועד לביאת משיח אין תפילה אחת דומה לחברתה, לא אצל אדם פרטי ולא בכל העולם כולו. כל יום זה זמן אחר, הארה אחרת, האדם עצמו שונה.
כל הכח שלנו נמצא בפה. התפילה יכולה לבקוע רקיעים, לעלות לשורש השורשים ולפעול בשורש, ממש לשנות את המציאות בשורשה. אדם צריך ללמוד להתפלל כל הזמן ועל כל דבר.
הרב יוסי מזרחי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: