להמתיק את המר

בס"ד

הפעם הרגשתי שזה קצת יותר מידי עבורי. הפעם ידעתי שאני מתפקדת על אוטומט. קמתי בקושי מהמיטה, מנסה להרים את עצמי בכדי לראות שהבית כולו הפוך. חיכתה לי עבודה רבה במטבח לקראת שבת ולא היה לי מושג איך אני הולכת לסיים אותה.

מזה כשבועיים אני מרגישה חולשה בכל הגוף שלי. כל איבר ואיבר מגופי כואב בעוצמה כלשהי, החל מהברכיים, בואכה הבטן וכלה בראש. הכל כולל הכל כואב ומפריע לי לתפקד כאם ורעיה בישראל.

כשכוחותי היו שבים לי לרגע, ניצלתי את הזמן לתפילה. ניסיתי בזמן שעמד לרשותי לעורר רחמי שמיים. לבקש ולהתחנן לבריאות ולאנרגיות, אם לא למעני למען שמו, למען עבודת השם הרבה שמחכה לי.

איכשהו הצלחתי להכין רוטב לדגים ולהכניס אותם לתנור, העוף ברוטב הזיתים שבעלי כל כך אוהב התבשל לו לאיטו על הגז. הללי מרים ניצלה את העובדה שאין לאמא כוח התנגדות היום והחליטה לבדוק אפשרות של הכנת רסק עגבניות מעשה ידיה.

נזרקתי על הספה, מניחה את שתי ידי על המצח, מבקשת מהשם שיענה לי ויאמר לי מה עלי לשפר בחיי על מנת שארגיש טוב יותר. לא ייתכן שכל כך הרבה מיחושים יש לי בו זמנית ואין לי תשובה.

נזכרתי שהרב הרוש בספרו "השם רופאך", הצליח להסביר אפילו לי, הקטנה שבקטנים, שכל כאב מסמל משהו שעלינו לתקן בחיים האלה. כל כאב גשמי יש לו ביטוי רוחני. הצלחתי להבין את זה ברמת התאוריה, אך לא מעבר לכך.

ביקשתי ממלכו של עולם שיאמר לי מפורשות מה עלי לסדר בחיים שלי. לא ממש היה לי רצון לשחק טריוויה ולנחש בעצמי איזה שיעור עלי לעבור עכשיו. הדמעות החלו לרדת מעיני מבקשות מהשם לדעת את הנסתר ממני ללא רמזים וחידות.

בייאושי הדלקתי את המחשב בסלון, בחיפוש אחר שיעור תורה שאולי יצליח לסבר לי את האוזן ולשפוך קצת אור מהבורא יתברך על מצבי הלא סמפטי. התוכנית הראשונה שעלתה לי בעכבר היתה "להמתיק את המר", של הרב פנגר. לא הקדשתי לכך יותר מידי מחשבה, ופשוט לחצתי. נשענתי אחורה על הכריות בספה, עצמתי את העיניים והתחלתי להקשיב.

הרב דיבר על העובדה המרגיזה משהו, שהדרך של השם להעיר אותנו לפעמים היא בכאב. כאב מעצבן ומטריד. כאב שמתלבש עליך כמו גיבנת כל זמן שאתה לא מסיים את הסטאז'.

   

הרב הדגיש שלעיתים אדם צריך להתקדם בחיים, אך מתוך פחד הוא בוחר להישאר במקום שהוא מרגיש נוחות. במקום שהוא מרגיש הכי בטוח עבורו.  ולהישאר באותה נקודה הרבה זמן זה להיות יותר גרוע מלעצור, זה ללכת אחורה.

הבנתי מדבריו, שלמלכו של עולם לא נותרת ברירה והוא מנסה להעיר את הנרדם, הוא שומט את הקרקע מתחת לרגליו הרגועות ומרעיד את היציבות שלו. לעיתים דרך כאבים ולעיתים דרך חשבון הבנק. לפי דבריו עלי להסיק שהכאב הפיזי שאני חשה מקורו בעצירה רוחנית כלשהיא.

חשבתי לעומק אם ההרצאה הזו מוזמנת במיוחד עבורי, האם הדברים שאני שומעת מדברים גם עלי, או רק לחלק אחר של צופי הידברות. לא יכולתי שלא להיזכר בדבריו של האר"י הקדוש שכל דבר שאנו רואים ושומעים מוזמן לנו ע"י הקב"ה בכדי לומר לנו משהו על עצמנו. ואם האר"י הקדוש אמר, אז מי זו רונית בכלל שיכולה לחלוק עליו.

התיישבתי בזהירות על הספה, מנסה לפשפש במעשי ולבדוק האם אני דורכת על אותה קרקע יציבה ונוחה שמשרתת אותי בנאמנות. אולי הקרקע הזו עוצרת בעדי מלפסוע קדימה ולעשות שינוי, אולי הקרקע הזו יותר מידי פוריה ומטפחת פחדים קטנים שנעולים בתוך מגירות ישנות שכתוב עליהן "אין לך סיכוי להצליח". ואולי, ורק אולי, הרב פנגר כל כך צודק ????

תומר הבחין בגלי המוח שלי שהחלו להשתולל מרוב מחשבות  "ממה את מפחדת רונה", שאל בפשטות וגילה לי אמת עצובה. "למה את לא יוצאת החוצה לעשות את מה שאת באמת צריכה לעשות, את מה שהנשמה שלך רוצה. למה את עוצרת את עצמך?"

יכולתי לפתוח לו את ספר התירוצים השלם שנכתב על ידי, ספר עב כרס, ולשלוף לו משם הסבר מפורט ומשכנע כמה שהוא טועה, יכולתי לשבת ולהרצות לו שעה שלמה על כך שאין לי זמן, ואין לי גם כסף, וכמובן ואין מי שיטפל בהללי, והכי חשוב כמה שזה מתנגש עם התוכניות האחרות שלי.

יכולתי ויכולתי, אבל ידעתי כמה שהוא צודק. ידעתי ולא הייתי מוכנה להודות ביני לבין עצמי. שיקרתי לי במצח נחושה. לא העזתי להביט לעצמי בעיניים ולומר משפט אחד קטן "אני לא ממש אני". רק בוחן לב וכליות יודע, שאני משתוקקת ורועדת כאחד מהאפשרות להיות באמת אני.

ידוע לי שיש בארסנל הפרטי צרורות של חלומות שנשארו בתוך בועה. שנשארו בגדר חלום., והרי לחלומות אין תאריך תפוגה, הם נשארים ומבעבעים בתוכנו כמו נביעה של מים באמצע המדבר.

 "יש לי כלים", הזכרתי לעצמי, "כלים שקנית אותם ביזע ובדמעות. ארגז שלם של כלים שקיבלתי ביום שחזרתי בתשובה. ארגז שכולו כלי עבודה בשפת התורה. הרי מלך מלכי המלכים מזכיר לי בכל תפילה שהוא זה שהוציא אותי ממצריים, ממקום צר ואכזר של עבדות, ואת המצריים שלי אני סוחבת הרבה שנים, בלי להבין שעלי לבטוח במי שנתן לי חיים"

המשמעות של לבטוח היא להאמין בעצמך ובמי שנתן בך, את היכולת לפחד ואת היכולת להתגבר, להאמין בכל ליבך שאם נכנסת למיצר, בורא עולם מבקש שתראה בו כאתגר. אתגר שאמור להניע אותך קדימה שלא תכנע ותתפשר ועל החלומות שלך בקלות לוותר.