31 בדצמ׳ 2014

לבנות את הכלי

בס"ד



"תכלית" 

חז"ל מלמדים אותנו שהאות 'ת' הראשונה במילה תכלית

מציינת את המילה תחיה, וה 'ת' האחרונה מציינת את המילה תמות....

באמצע אותיות כלי.

כל הייעוד בעולם הזה הוא לבנות את הכלי שלנו במהלך כל חיינו. 

למקום בו נגמר הספק

בס"ד



לפעמים זה מרגיש עייפות גדולה, רפיון של שרירים

אובדן של כח להמשיך.

להמשיך וללכת, להמשיך ולטפס למקום הכי גבוה שיש

למקום בו נגמר הספק, אפילו גרגר של אבק לא ישאר ממנו,

להמשיך ללכת למקום שבו אני והאמת המתחמקת נתחבר

למקום שבו מאציל הנאצלים יוריד את המסך

מעל העיניים, 

ויאמר לי, בתי, 

הנני.

השבעתי אתכן...

בס"ד




"השבעתי אתכן בנות ירושלים, אם תמצאו את דודי, 

מה תגידו לו ? שחולת אהבה אני..."


מבקשת הנשמה לומר לבורא עולם שהיא אוהבת אותו,

אוהבת, אבל חוששת שהחמיצה את קריאתו של השם יתברך,

החמיצה את ההזדמנות לחזור בתשובה אל אהובה שמחכה לה משכבר הימים...

הנשמה מחפשת להעביר את המסר למלכו של עולם דרך בנות ירושלים,

מאחר והיא מתביישת בכך שהיא התעלמה מהסימנים שנקרו בדרכה.

אל תחכו יהודים יקרים שיהיה מאוחר מידי, לפני ששערי תשובה ינעלו, 

תעשו צעד להתקרב לאבינו שבשמיים,

הוא מחכה...

בשניה אחת שהיא כחוט השערה

בס"ד



ה' אמר אלי, בני אתה, אני היום ילדיתיך" (תהילים)

אדם מחליט ביום אחד, בשניה אחת שהיא כחוט השערה

לעזוב את כל מה שהוא התרגל אליו, כל מה שהוא התחנך לפיו

ולשוב אל אביו שבשמיים. 

זה היום שבו הוא נולד. זה היום שבו בורא עולם אומר לו מפורשות

"אני היום ילדיתיך".

מי יעלה בהר השם

בס"ד




"מי יעלה בהר השם ומי יקום במקום קדשו
נקי כפים ובר לבב" (תהילים כד)


דוד המלך שואל מי ראוי לעלות בהר השם ולהיות במקום קדוש כל כך,

ותשובתו "נקי כפיים ובר לבב".

ז"א שהחיצוניות שלו היא כמו הפנימיות ולהיפך.

למעשה העבודה הרוחנית הקשה ביותר שלנו, 

היא להיות כשפינו וליבנו שווים.

לחשוב, לעשות ולהראות כלפי חוץ בדיוק אותו הדבר.

מי יתן והשם ישמע את תפילתי ויזכה אותנו להיות, 

באמת נקיי כפיים ועם לב שלם.

אמן סלה !

עבדו את השם בשמחה

בס"ד


מסופר על יהודי תמים ופשוט שחי בגטו...ובכל עת ניסה לעודד את אחיו היהודים ולהפיח (כמה שניתן) רוח של חיים בתוך מחנה העבודה. בכל פעם שהייתה הזדמנות למצוות היה חוטף אותם. כאשר היו 10 איש היה דואג שיעשו קדיש, תפילות, כל מצווה שהייתה ניתנת לעשות בגטו אותו אדם היה מקיים בשמחה.

הגרמנים ראו שרוח היהדות חזקה שם במחנה בזכות אותו יהודי, יותר מכל שאר המקומות בגטו. הם עשו חקירה ומתברר שיש ינק'לה אחד שובב שמפיח כל הזמן רוח של יהדות בגטו. הזהירו אותו מספר פעמים שראו אותו שר ומתפלל בתוך הגטו. הזהירו אותו שאם לא יפסיק עם זה יעשו לו משפט לינץ' בתוך המנחה ו"אתה תקבור את עצמך בעודך חי!". הם חשבו שזה ירתיע אותו, אך האדם המשיך לרקוד ולשיר "עבדו את השם בשמחה".... הם לא הבינו מה מתרחש שם.

ו"סוף סוף" יצא הפסק דין ממפקד המחנה: להביא את כל הנשים והגברים למשפט פומבי שכול האנשים יראו מה זה יהודי חוצפן ששומר מצוות ליד גרמנים. אמרו לו ליד כולם תחפור כאן את הקבר שלך! (בלי כלים, בשניים).

התחיל לחפור וכל הזמן היה שר: "עבדו את השם בשמחה".

הגרמנים הנאצים, האכזריים והארורים החלו להתבלבל, הם לא הבינו את מעשיו ולא עיקלו מה קורה שם! תהו בינם לבין עצמם עד כמה הוא יכול להיות עקשן!? לפני המוות!?! הוא חופר את הקבר שלו בידיים, אמרו לו שהוא ימות חי יכסו אותו חי והוא עדיין שר: "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף".. "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף"..

 היהודי הזה המשיך לשיר, הוא רצה לפחות לקדש את החיים של אחרים במותו ולעודד אותם לפני שהוא מת. אז הוא שר ורקד בעודו חופר את הקבר. הוא סיים לחפור את הקבר והגרמנים מחכים ברגעים לכסות אותו חי.

הגרמנים ציוו עליו להתפשט ולהכנס לקבר עירום. גם זה לא הרתיע אותו.
הוא הוריד החולצה, הגופיה, מכנסים, נעלים מתכונן להתכנס ערום לקבר. דבר אחד לא הסכים להוציא את הטלית קטנה...

את הטלית קטן לא הסכים להוריד. החוטים המיושנים שלבש אותם כמה שנים רקדו לו.
הגרמני ימח שימו וזכרו דרש ממנו להוציא את זה שוב ושוב והוא לא הסכים. הגרמני הרשע אמר לו תגיד לי למה אתה לא מסכים להוריד את הטלית? לפני שאני קורע אותך תסביר לי מה החוטים האלה עושים לך?

אמר לו: בחוטים האלה... יש בהם את שם השם! הם מראים שיש אלוקים אשר מנהיג את העולם ולא אתה. הם מראים שיש בוס גם עליך וגם עלי. אותו אלוקים ינקום את דמי ממך!! זה מראה שיש כח עליון בשמיים גם עליכם.

המפקיד לא יכל לשמוע את הגבורה האומץ והעוז הבלתי נלאים של העם היהודי ואמר לו: תתלבש מייד! ונתן לו ויזה לברוח לארצות הברית...

שם פגש אותו הרב ניסים יגן וסיפר לו את סיפור זה. 

להציל עולם ומלואו

בס"ד



סיפורי מתחיל לפני 30 שנה. יש לי אח תאום. גדלנו בבית די אמיד אך למרות המצב הכלכלי המשופר חיינו בצניעות. אבי הוא יליד ארה"ב. כחודשיים לפני הבר מצווה שלנו נסענו לטיול (שבועיים וחצי) בארה"ב.

באחד הימים אבי תיכנן לפגוש חבר ילדות, איתו הוא למד בבחרותו בביה"ס, ואשר שימש אז כרב הקהילה. הגענו לבית הרב. לאכזבתנו הרב התנצל ואמר שעליו לעזוב כדי לטפל בדחיפות בנושא שהוא פיקוח נפש. "במה העיניין ?", שאלנו. הסביר שיש זוג עולים מברית המועצות שלא זכו בפרי בטן במשך 10 שנים, לבסוף נולד להם בן. לפני שבועיים התגלה גידול ממאיר בגופו. הרופאים לא נותנים לו סיכויים רבים להירפא. ההורים בייאושם פנו לייעוץ פרטי ושם נאמר להם כי ניתן להציל את בנם ע"י טיפול חדשני ויקר שעלותו 20,000 דולר. ההורים "חלבו" כל דולר שיכלו והגיעו רק ל- 10,000 דולר. הרב הסביר שהוא חייב לצאת כעת כדי לגייס את ה- 10,000 דולרים החסרים והוא חייב לעשות זאת תוך יום יומיים כי חייבים להתחיל בטיפול מיידית. הרב התנצל ויצא.

יצאנו איתו. במעלית שאלתי את אבי: "אולי אנחנו נתרום את הכסף לניתוח ונציל את התינוק ?". "הוצאנו על הטיול הזה הרבה כסף ובעוד כחודשיים נחגוג את הבר מצווה שלכם ואיני חושב שאוכל לשלם סכום כזה", השיב אבי. "ואם אוותר על חגיגת הבר מצווה שלי ואחגוג בבית ?", שאלתי. אבי הביט בי ואמר: "אתה מבין מה משמעות הדבר ?". השבתי לו: "כן, בהחלט, אני מוותר על החגיגה כדי להציל את התינוק הזה". "אתה צריך לשאול את אחיך, אינך יכול לוותר בשמו !" אמר אבי. ניגשתי לאחי, הסתודדתי איתו ותוך פחות מדקה קיבלתי את הסכמתו (ללא כל היסוס, הסיפור מאד נגע לליבו). ניגשנו שנינו לאבא והודענו לו שאנו מוותרים על חגיגת הבר מצווה שלנו ומבקשים שיתרום את הכסף להצלת הילד החולה. הרב כבר היה קרוב למונית. אבי קרא לו והודיע לו שהוא אינו צריך לנסוע לשום מקום היות והוא יתרום את הסכום החסר, 10,000 דולר (וסיפר לו אודות ההחלטה המשותפת של אחי ושלי). הרב התרגש מאד. חזרנו למשרד וישבנו שם שעה ארוכה. בסוף הפגישה אבי העביר המחאה לידי הרב.

חזרנו הביתה, לא מתחרטים אפילו לרגע על ההחלטה.

מועד בר המצווה הגיע. את האוכל בישלנו בבית, ערכנו שולחנות בחצר ביתנו. היתה זו סעודת בר מצווה שמחה מאד..... גם למדנו שבתקציב ממש פעוט ניתן לערוך שמחה מכובדת וכי אנשים מעריכים ואוהבים אוכל ביתי. באמצע בר המצווה הגיע בהפתעה הרב, חברו של אבא מניו-יורק. לאחר קבלת הפנים המרגשת הוא ניגש לשולחן הכבוד וביקש לדבר. הוא הציג את עצמו ולאחר מכן סיפר לנוכחים מדוע בר המצווה הזה מתנהל בבית ולא באולם כמקובל. הוא תיאר כיצד ראה אותנו מסתודדים ואיך ההחלטה האמיצה הגיעה מצידנו ללא לחץ מצד ההורים. הוא הוסיף שיש אירגון בארה"ב העוסק במעשים טובים ובכל שנה האירגון בוחר באירוע שהוא מבחינתו "המעשה הטוב של השנה". הרב קרע את המעטפה שבידו, הוציא מתוכה תעודה גדולה ממוסגרת עם כיתוב אנגלי המכריז על אחי ועלי כ"עושי המעשה הטוב של השנה". קיבלנו הרבה מתנות אך זו היתה המתנה היקרה מכולן. אך המתנה הגדולה ביותר היתה כשרב הכריז שהטיפול הצליח וכי הילד מבריא. דבריו גרמו להתרגשות גדולה בקהל.

לפני 8 שנים ערכתי בר מצווה לבני הבכור. אבי שכבר היה די מבוגר ישב במזרח וכולנו העלינו זיכרונות מבר המצווה המיוחדת שנערכה לנו. לפתע נכנס לאולם רב מבוגר. מייד זיהינו אותו כידיד של אבא מניו-יורק. ליווה אותו איש צעיר שניראה כנכד שלו. הרב ניגש לשולחן הכבוד, חיבק את אבי ואח"כ אמר לי: "הבאתי לך מתנה גדולה יותר מכפי שהבאתי לך בבר מצווה שלך" לא הבנתי את כוונתו, הוא נטל את המיקרופון וביקש לספר לנוכחים סיפור: "לפני 30 שנה אתה ואחיך ויתרתם על מסיבת בר מצווה מפוארת לטובת ילד חולה.

בבר מצווה הבאתי לכם כמתנה תעודה על המעשה הטוב שעשיתם, בבר מצווה של בנך החלטתי להביא את המעשה עצמו, הנה הוא" הרב הציג את האיש שעמד לצידו ואמר: "הנה התינוק שהצלתם ע"י אותו וויתור, כבר זמן רב שהוא מבקש להודות לכם על חלקכם בהצלתו, והחלטתי שבר המצווה של בנך יהיה הזמן הטוב ביותר לעשות זאת". איני יכול לתאר מה קרה שם, אחי ואני בכינו כמו ילדים קטנים. גם אבי המאופק, שמעולם לא ראיתיו בוכה, רעד מבכי ואיתנו רבים מהנוכחים. לא פשוט היה לראות את התינוק החולה שהיה רק בדמיון עומד מולנו כאיש צעיר ונשוי, אב ל- 2 ילדים. פתאום הבנו את משמעות המעשה להציל עולם ומלואו ובעצם הצלת איש אחד הביאה להצלת כל המשפחות שיקימו ילדיו וצאצאיו עד סוף כל הדורות.

ומה אני מבקש מכם

בס"ד





"בני אהובי... ומה אני מבקש מכם

שתהיו אוהבין זה לזה, 

ותהיו מכבדין זה את זה, 

ותהיו יראים זה מזה. רק זה. אבא".

ענווה שאין לה קץ - סיפור מיוחד

בס"ד



אנחנו גרים בשכונה חביבה וממוצעת בעיר חופשית במרכז הארץ. אני, מחוץ למקצוע שלי, השקעתי 40 שנים מחיי במאבק ב'כפייה הדתית'. כשהייתי מהלך ברחובות קריה ורואה את בני התורה על חליפותיהם ומגבעותיהם, הייתי בז להם, הם דמו בעיני ליושבי המערות ילידי שבטים ולפרימיטיביים. אתה בוודאי מכיר את כל הקלישאות הנבובות שמדביקים לחרדים אותם מרוחקים השכם והערב. הייתי חבר אף בכמה עמותות ששמו לעצמן מטרה לעקוב ולבלוש אחרי כל פעילות חרדית באזורי הפריפריה, ולבלום אותה באיבה, הייתי  חלק מאותם אלו שחרדו מן ההתעצמות של החרדים, והנבואות השחורות שהם ינהלו פה את העניינים ביום מן הימים הדירו שינה  מעיני. מעולם לא הכרתי הכרות אישית אף יהודי חרדי, תכל'ס,

הייתי שמאלן פעיל, נמרץ ושופע התלהבות, דבק במשימה אידיאולוגית זו, שהזדהיתי עמה בכל נימי נפשי, עד לפני חמש שנים".


אנחנו גרים בבנין ובו ארבע דירות גדולות, אנחנו גרים בקומת הקרקע, והשכן דלת ממולי החליט לפני חמש שנים וחדשיים למכור את דירתו. מי הקונה? בוודאי תנחש בקלות.


הנה נחתו להם בני משפחת זלמנוביץ בנחיתה  רכה ארבע מטר לידי. זוג הורים צעירים ושני תינוקות. קיבלתי הלם לא קל, אבל נאמן להשקפתי, החלטתי להתעלם מהזלמנוביצים, מה לי ולהם, אני בשלי והם בשלהם. מפעם לפעם כשנפגשנו במדרכה בחצר, זלמנוביץ קידם אותי בברכת בוקר טוב או ערב טוב, ואני בלעתי את הלשון, התייחסתי אליו כמו אל אויר ובקושי הנהנתי לו בחצי ראש.

ערב אחד צלצול בדלת. אני פותח. הנה מולי בשידור חי זלמנוביץ הצעיר, ובידו שקית נייר חומה. ערב טוב, אני יכול לשוחח עמך, ביקש. נו, עם כל סלידתי מהחרדים, הכנסתי אותו לסלון ונכנסתי להקשבה. "מכובדי  אדון רפאלי, אני רוצה לסגור מרפסת ולהקים פרגולה בחצר. הגשתי תכניות לעיריה. וכדי לזרז את ההליכים ולפשטם, אני מבקש את אישורך. יש כאן מפות עם תכנון אדריכלי מסודר, אין כאן חריגות אין כאן סטיות מן החוק. אודה לך מקרב לב אם תחתום על התכניות, כך ביקש.

רק ריבונו של עולם יודע מה התחולל בקרבי. זעם עצור פיעפע בראותי, טינה בת יותר מ- 40 שנה ביקשה להתפרץ החוצה כמו לבה יוקדת המאיימת לבלוע עולם ומלואו. הרגשתי כאילו היהודי הצעיר הזה, עם הזקן, החליפה השחורה והמגבעת, הוא נציגם של החרדים עלי אדמות. והנה הוא פולש לד' אמותי ומבקש לכבוש אותי ואת כל אשר לי, לפי התכנון הלוגיסטי הנורא, של 'הפרוטוקולים של זקני ציון'. הבחורצ'יק הביט בי בעיניים מבוישות, מבטו מושפל עם הרבה כבוד כלפי והכנעה. כנראה הוא מסתיר תחת עור הכבש את תאוות הטרף של הנמר. כך חשבתי.

מכאן ואילך אדון לוי, הפך המפגש ביני לבינו למסע השפלה בן 10 דקות, מה לא אמרתי לו, בצורה הכי בוטה, הכי תקיפה, הכי משפילה, הכי מעליבה, כולי רושף וזועף, כולי עברה וזעם נגד הנציג של העולם והמסד החרדי שנוא נפשי. "למה באתם בכלל לכאן? למה לא נשארתם בבני ברק? אתם פרזיטים, כל מה שהיה לי בלב, בראות,  בלבלב, בכליות, ה-כ-ל שפכתי עליו בקיתונות של כעס מחד, ומאידך בהתלהבות אדירה כמו נחשול עצום בים סוער המאיים לכבוש את החוף. ככל שהשפלתי והבכתי אותו, התחזקתי באמונתי הפנימית היוקדת שכל מילה שלי היא יהלום נוצץ, ומשפטי המנוסחים היטב מייצרים נאום קטלני אין גדול כמוהו, ואחרי שאביס אותו את הזלמנוביץ הזה, הוא כבר יעוף מפה לכל הרוחות וייעלם מן השכונה השקטה והחופשית שלנו.

וכאן אדון לוי, בנקודת הסיום של המתקפה הקטלנית והמתלהמת שלי, הביט בי זלמנוביץ הצעיר, במבט מבוייש אך חודר, התרומם מן הכסא, הרכין ראשו לעברי ואמר לי במילים בישניות אך נוקבות תהומות: "ברך אותי מר רפאלי, ברך אותי שהקב"ה יתן לי התלהבות כמו שלך בעבודת ה', שיתן לי הקב"ה אמונה תמימה בו ובתורתו כפי שאתה מאמין באידיאולוגיה שלך עד נימי דמך הדקיקים. ברכני אדון רפאלי שארגיש בצידקת דרכי כיהודי דתי, כפי שאתה מרגיש בדרכך, ושלא אאבד את חיוניותי ועצמתי עד גיל זיקנה ושיבה כמו שיש בך זקני היקר", כך אמר.

"אתה קולט? הזלמנוביץ הזה התחנן שאברכו שהוא  יזכה ללהט שיש בי, לעצמה שיש בי בסלילת האידיאות הנבובות שיש לי, ובכל כך הרבה תמימות ופשטות, ענווה ושיפלות, עד שחשתי שהמילים שלו משספות את מעי ההומים, ואת לבי האכזר, ובעיקר את היצר הרע והנורא המוליך אותי שולל בדרכיו המתעתעות.

זלמנוביץ ניפנה ויצא, לא לפני שברכני בלילה טוב. אבל לא היה לי לילה, ולא היה לי טוב, נשארתי יושב המום על הכורסא ומשחזר פעם אחר פעם, את אותן 10 דקות נדירות בהן אני מקלל, הוא מברך, אני מעליב, הוא מלטף, רק לפנות בוקר נרדמתי, ולא הלכתי לעבודה. בצהרים התעוררתי, מובס ושבור, מושפל, אך אין ספק, קליפה קטנה של רוע נשרה ממני. רוח שברירית אך נעימה של אמונה חדרה לתוכי. כן, גם רוח מתוקה של סימפטיה החלה לקנות שביתה בלבי כלפי הזלמנוביצים. זהו, ידידי התעייפתי, אין לי מה לחדש. מאותו לילה אימתני ומביש התחלתי להתקרב, להתעניין, להסתקרן. זלמנוביץ היה לי למצפן, למורה דרך, לידיד נפש, לרב. אני שואל והוא משיב. אני חוקר והוא מסביר. שיהיה בריא, יודע הכל. ההוא בן 25 תלמיד חכם, ואני עם הארץ בן 65 העושה את צעדיו הראשונים בעולם המופלא של הקב"ה, עולם שנכנסים אליו עם מפתח ההשראה של תיקון המידות והענווה שאין לה קץ. 

בתוך כל החושך והבלבולים

בס"ד




מה התכלית שלנו בעולם הזה? שיהיה לנו טוב? שקט? שנישן את חיינו?

זכרו היטב – באנו לעולם הזה כדי לקנות דעת ואמונה.

להכיר את בורא עולם. ואלה דברים שעושים רק במלחמה!

כאשר אדם נלחם בתוך כל החושך והבלבולים,

פה מתגבר קצת ושם משיג עוד דעת חדשה,

כאן יש לו תפילה או הבנה נוספת, שם שברון לב שמוציא ממנו זעקה אמיתית

זה הרווח האמיתי של העולם הזה.

עבודת השם מתוך נחת לא שווה הרבה.

מצחיק, אבל המלאכים עובדים את השם בלי מלחמות והם עושים את זה

הרבה יותר טוב מאיתנו...

אבל הנחת האמיתית של הבורא היא זו שעולה מתוך הקשיים והמלחמות הפרטיות

והאישיות שלנו. מלחמות הקיום והרוחניות שלנו.

הרב שלום הרוש שליטא

מלחמה בלתי פוסקת

בס"ד




אם תישאלו כל אדם ברחוב, הוא יאמר לכם שדי כבר, נמאס מכל המלחמות. אין לאף אחד כוח להילחם עוד. רוצים שלום. שקט. שלווה וביטחון. והאמת, הוא צודק.  

אבל בחיים כמו בחיים, יש מלחמות שבאמת אי אפשר להפסיק. ולא רק, בלעדיהן אנחנו לא יכולים להגיע ליעדים שלנו בחיים, להשתנות או להוציא מעצמנו את הפוטנציאל העצום הגלום בתוכנו. זה אבסורד, אבל זה טבען של המלחמות האלה, לעשות אותנו אנשים טובים יותר. 
 
בעניין הזה אני מאוד אוהב להשתמש בדוגמת המופת שמלווה אותנו לכל מקום ובכל מצב – אברהם אבינו. טוב, על האדם היקר הזה אפשר לכתוב בלי סוף ולא להשיג אפס קצה מהגדולה העצומה שלו, כל שכן להבין את מדרגת האמונה שלו. המשנה באבות אומרת "עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו ע"ה ועמד בכולם, להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו". אם לרגע חשבתם שאת הניסיונות של אברהם אבינו אפשר לספור על עשר אצבעות, הרי שאין טעות גדולה מזו. לא היה רגע בחייו שעבר בלי ניסיון כזה או אחר. המשנה מונה את עשרת הניסיונות הגדולים והמיוחדים, הבולטים בחייו של אברהם אבינו. 


החיים שלו היו מלחמה בלתי פוסקת. ועיקר הניסיונות שלו היו באמונה. שהרי תכלית כל העולם ובריאותו וירידתו לכאן היא שישיג את מידת האמונה, וכך גם הניסיונות בחייו. זו הסיבה שאברהם אבינו הוא עמוד האמונה בעולם. הוא הגיע למעמד הזה בגלל אינספור הניסיונות שחווה בכל רגע מחייו, ניסיונות שהעלו אותו עוד שלב בסולם האמונה. כי ניסיון, מלשון לנשא.
 
זו המתנה שקיבלנו, שאברהם אבינו - אבי האומה שלנו, הוא ראש למאמינים וכל המאמינים שבעולם הולכים בדרכיו. זו סיבה מספיק טובה לחקוק חזק בליבנו – שכל זמן שאנחנו כאן בעולם הזה – אנחנו במלחמה. ולא סתם מלחמה, אלא מלחמת אמונה. והמלחמה הזו לא נגמרת עד היום האחרון שלנו! 
 
ככל שאדם מפנים את הידיעה הזו, כך הוא יצליח בחיים ולעמוד בניסיונות בשמחה. ככל שהוא רחוק ממנה, כל ניסיון או משבר שעוברים עליו מפילים ושוברים אותו. אדם נתקל בקושי מסוים שלא מתאים לתוכניות שלו, אז הוא קורה לזה נפילה, בלבול, בעיה או כל שם אחר שיבחר, אבל אם הוא מבין שהמטרה בעולם הזה היא רק להילחם, הוא לא יתרגש. אדרבה, הוא ישמח לצאת למלחמה הזו, כי זו בדיוק המטרה והתכלית שלו. רק דרך המלחמות הוא מתעורר להבין את מה שעובר עליו, ובעיקר, להשיג עוד ועוד נתחים של אמונה.
 
מלחמות, ירידות ונפילות הן לא 'חלק מהחיים', אלא הן החיים עצמם! אם אדם מבין את המשוואה הזו – הוא שמח באמת, אם לא – אף פעם לא תהיה לו שמחה אמיתית. 


הרב שלום הרוש שליטא

30 בדצמ׳ 2014

קטע מהזוהר הקדוש על פרשת ויחי

בס"ד





"קול גלגל המתגלגל ממטה למעלה,
מרכבות סתומות הולכות ומתגלגלות.

קול נעימות עולה, ויורד, 
הולך ומשוטט בעולם. 

קול שופר נמשך בעומקי המדרגות, 
ומסבב הגלגל סביב 
זהו קול, זהו קול גלגל עולה ויורד ." 

הזוהר הקדוש על פרשתנו, פרשת ויחי 





וודאות מוחלטת

בס"ד




חשוב מאד שתהיה לנו וודאות מוחלטת שבורא עולם יכול לשנות את החיים שלנו 

ברגע אחד קטן. 

הוא יכול להוציא אותנו מהמצריים הפרטי שלנו.

מצריים מלשון צר, מיצר, 

הוודאות שהוא ורק הוא בכל רגע נתון יכול להושיע אותנו,

היא זו שמאפשרת לישועה באמת לצאת אל הפועל.

אל תחכה

בס"ד

כשאתה רוצה לעשות מצווה, לחזור בתשובה, 

להיכנס לישיבה, להתחתן,

לעשות משהו טוב ונכון עבור התיקון של נשמתך,

אל תהסס ואל תתמהמה,

תזכור שמה שאתה יכול לדחות בעשר דקות, 

אתה יכול לדחות גם כל החיים.

עכשיו זה הרגע, ולא הרגע הבא !

זה נמצא בתוכנו

בס"ד


לעיתים אנו עסוקים בחיפוש אחר מה שיביא לנו את האושר, את השמחה,

חיים שלמים יכולים לעבור עד שנבין שלמעשה האושר האמיתי

נמצא בתוכנו, במקום שעין לא ראתה,

במקום שהנשמה מרגישה.

השקעה נכונה

בס"ד




הבורסה של החיים


כולם כולם רצים להשקיע בטיפוח הגוף, טיפוח הבית, 

טיפוח שעות הפנאי והבילויים,

משקיעים שעות, ימים ולילות בהשקעה שלא תניב להן פירות,

השקעה שלא תיתן להן תשואה רווחית, למעט אולי מחמאה או שתיים

שלמרבה הצער לא תקדם אותם כהוא זה לעולם הבא.

ההשקעה הבטוחה ביותר שתתן את התוצאות הטובות ביותר

זו השקעה בבורסה שנקראת "קודשא בריך הוא ושכינתה.."

השקעה בנשמה שנפח בתוכנו מלך מלכי המלכים,

תאמרו לא לטפשות והבל, תשקיעו נכון, 

רווח גבוה מובטח!

אמר אליהם, חי אני

בס"ד





אמר אליהם, חי אני נאם א-דני ה'

אם אחפוץ במות הרשע כי אם

בשוב רשע מדרכו וחיה. שובו שובו

מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית

ישראל ...

בשוב צדיק מצדקתו ועשה עָווֶל ומת

בהם. ובשוב רשע מרשעתו ועשה

משפט וצדקה עליהם, הוא יחיה''

(יחזקאל לג)

אמונה ובטחון

בס"ד




ויש עוד דבר חשוב ביותר, שזה

היסוד של הקשר של כל יהודי לעולם

הבא ולנצח. וזה האמונה והביטחון

שהקב"ה הכל יכול. שהוא ברא אותנו

ואת כל העולם, ואם אנחנו רעבים - הוא

יאכיל אותנו. ואם אנחנו עייפים - הוא

יסדר לנו מיטה נוחה, ואם אנחנו

צמאים - הוא יביא לנו מים. ואם אנחנו

מפחדים - הוא ירגיע אותנו [ראה העיקר

הראשון של הי''ג עיקרי האמונה].

וכל מה שאנחנו צריכים - הוא יספק

לנו, ואנחנו לא צריכים הבנק, ביטוח

לאומי, קופת חולים, צבא, משטרה וכו . '

אנחנו לא צריכים שום דבר - רק

צריכים את הקב"ה והוא יטפל בכל

הצרכים שלנו.

עם אמונה ובטחון כזה יהיה לנו זכות

לקבל את משיח צדקנו ברחמים !

מסר מדניאל האוטיסט

להחזיר מלכות דוד ליושנה

בס"ד


''המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות

דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש

ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו

כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות וכו'

וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה

לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא

בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו...

ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה

ולא קנאה ותחרות שהטובה תהיה מושפעת

הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר ולא יהיה

עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד''

רמב"ם


חיבור

בס"ד


''כאשר לא יתחברו בכלי אחד המים
והאש, כן לא תתחבר בלב המאמין
אהבת העולם הזה ואהבת העולם הבא" 

חובת הלבבות 

מה עוד צריך לקרות עד ש...

בס"ד



מסר ממנחם האוטיסט

כמה אסונות טבע צריכים להיות עד

שהיהודים יבינו את המסר? כמה אנשים

צריכים להיהרג עד ש... כמה ציפורים

צריכים למות עד ש... כמה דגים צריכים

למות עד ש... כמה טילים צריכים להיות

מכוונים לארץ ישראל עד ש... וכמה רעידות

אדמה צריכים להיות עד ש... כמה שיטפונות

עם הרוגים ונזק לבתים עד ש... כמה יהודים

צריכים למות ממחלות שונות ומשונות עד

ש... כמה משפחות של אברכים צריכים

להיות בלי אוכל עד ש ...

 הקב"ה מביא לנו מסרים מכל העולם,

העולם הוא , שלו כל הנשמות הן שלו, הכל

שלו. ועכשיו הוא לוקח את כדור-הארץ,

משנה אותו, ומביא אותו למצבים מפחידים...

חכמה של אישה

בס"ד



מעשה באשה שלא ילדה עשר שנים. הלך בעלה אל רבי שמעון בר יוחאי, ואמר לו שברצונו לגרש את אשתו. השיב לו רבי שמעון: "כשם שנשאתם זה לזה במאכל ובמשתה כן תתגרשו זה מזה מתוך מאכל ומשתה".

עשה, אפוא, האיש סעודה גדולה, ובמהלכה השתכר מיין. כשהתפכח מיינו אמר לאשתו: בתי, כל חפץ טוב שיש לי בבית תוכלי ליטול עמך בשובך אל בית אביך". אותה אשה חכמה היתה. היא המתינה עד אשר נרדם בעלה, ואז הורתה לעבדיה לשאת אותו אל בית אביה.


באישון ליל נעור האיש משנתו ושאל: "היכן אני נמצא?" השיבה לו האשה: "הן אמרת לי בערב: `כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו אל אביך`. ואני לא מצאתי חפץ טוב יותר ממך!". הלכו אפוא שניהם אל רבי שמעון בר יוחאי. עמד הצדיק והתפלל עליה עד שנפקדה וילדה. 
ללמדך, מה הקב"ה פוקד עקרות אף צדיקים פוקדים עקרות, במיוחד נשים צדקניות.