בס"ד
הרב הגאון, בן ציון מוצפי, כותב על אחותו רחל שנפטרה,
מרגש עד דמעות (שנזכה להנהגות טובות ב"ה)
________________________________
אחותי רחל -
עטרת ראשי , הבכורה לאבי ולאמי , הורתה ולידתה בירושלים עיר הקודש ביום י״ז מנחם אב התרח״ץ. גדולה במעשים בצידקות , בקדושה ובטהרה , בפרישות וברוחניות , בהתרחקות מעניני עולם הזה והנאותיו .
אבי הגדול במעשים נשא את אמי לאשה ביום שבעה באלול התרצ״ד , ותנאי התנה עמה שביום השביעי לשמחתם יסעו לארץ ישראל כדי שלא תהרה אפילו בחו״ל אלא בארץ הקדושה . ביום ט״ו באלול נכנסו לארץ הקדושה מבגדד דרך דמשק וחנו בערב שבת קודש בטבריה עיר הקודש . שם העלוהו לתורה ראשון כי לא היה כהן בבית הכנסת והקריאוהו בתורה ״והיה כי תבוא אל הארץ ... וירישתה וישבת בה ״. והבין בכך כי מבשרים אותו מהשמיים שהוא יצליח הפעם בעלייתו החמישית בהתישבותו בה .
שלש הפלות עברה אמא ז״ל עד שזכתה ללדת את הבת היקרה הזאת , אבא שקבע את לימודו בקבר רחל קרא אותה על שמה והתכווין לשכינה הקדושה הנקראת ״רחל עקרת הבית״ בזוהר הקדוש . וזו זריזה וחכמה היתה , התפתחה במהירות , ואבא נתן מלוא תשומת הלב הרוחני שלו עליה , והיה מכנה אותה תמיד ״היהלום שלי״ .
בגיל שנתיים ידעה צורת האותיות ויותר מאוחר התחילה לקרוא שוטף מוקדם מכל בנות גילה , אבא לקח אותה עמו לבית המדרש והוא ישב ולמד עם חביריו הקדושים כמלאכים , ולה הכין תכנית לימודים ועבודות כתיבה וציור , כשמדי חצי שעה או פחות עושה הפסקה בלימודו ומצטרף אליה .
בהיותה קרויה על שם השכינה נס גדול קרא אתה באותם ימים , היא היתה כבת שלש ויום אחד אבא הוצרך להקדים לימודו בשעתיים ואמר בבית כי הוא אינו חושב להעמיס עליה שעות רבות , ולכן היום היא לא תתלווה אליו , רחל ראתה את אבא יוצא מוקדם רצה לאמא ואמרה לה כי היא מצטרפת אליו ברצון , ואמא הסכימה , אלא שאבא שזריז היה רץ לבית המדרש ונעלם בקצה הרחוב , רחל רצה בעקבותיו אלא שבמקום לפנות שמאלה מרחוב יונה לרחוב חגי המשיכה לרחוב הראשי בשכונת גאולה , שעטה בעוז וחצתה את ככר השבת והמשיכה לכיוון מאה שערים .
ביודעה שבית המדרש נמצא במיקום ישיר ללא פיתולים , המשיכה בדרכה עד סיום רחוב מאה שערים , כאן הבחין בילדה הרכה ערבי שונא ישראל ותכנן לחטפה , הוא ניגש וחייך אליה והוציא מכיסו ממתק כשר ונתן לה , ואחז בידה והחל לצעוד אתה בדרך ישר לרחוב הנביאים לכיוון העיר העתיקה , עד הגיעו לשער שכם הידועה לשימצה כי בשכם חוללה דינה בת יעקב , ושם נחטף יוסף הצדיק .
והקדוש ברוך הוא הצופה מלמעלה ושומר את הצדיקים , שלח שליח כשר ונאמן , בת דודה שניה של אמי יצאה מתפילה בכותל המערבי ועברה בשוק העיר העתיקה , שם רכשה צרכי שבת , חצי דקה לפני שהצורר נכנס לשער ותיכנן להעלימה בסיטאות הצפופות של הרובע המוסלמי , מופיעה אותה צדקת מולו הישר וצועקת ״רחל״ !!! ״ מי חטף אותך״ ? והרשע מנסה להתערב בין האוכלוסיה ולהיעלם , והצדקת לבשה עוז וגבורה וחסמה את דרכו , והרימה קולה בקול עוז ״גנב , צייד , שודד נפשות , עצור מיד ,״ כל הנמצאים החלו להתגודד מסביב יהודים וערבים , והיא צועקת ״גנבת את בת דודתי״.
הצורר עדיין לא נכנע והמשיך להכחיש ,וטען כי בתו היא ומוסלמית היא , עד שרחל הרימה קול צעקה שהרעיש את הרחבה וצעקה ״יהודיה אני, בתו של חכם סלמן ״ , ומיד נעלם הצורר משם , המשטרה הבריטית הוזעקה למקום , ולאחר תחקיר קצר מסרו את רחל בידי אותה צדקת ותחזור רחל לחיק הוריה .
אשה גדולה היתה רחל כבר בנערותה , בהיותי ילד בן ארבע שנים לימדני אבי מקרא , ושראה שאני יודע לקרוא בכוחות עצמי שלחני לתלמוד תורה שנקרא אז בית הספר , המרחק היה 25 דקות הליכה לילד קטן כמוני , ואני צריך לחווח ושמירה , ואת המשימה קיבלה באהבה אחותי רחל , מדי יום בשעה שבע וחצי שני ילקוטים על שכמה , אחד שלה והשני שלי , כי חמלה עלי שאשא משא על כתפי , ואוחזת בידי כל הדרך לבית הספר ומשם שמה פעמיה לבית ספרה .
בשעה שלש אחה״צ היינו מסיימים את לימודינו , אך רחל הופיעה בשעה שתים , והמתינה במדרכה ממול לבית הספר , צופה הייתי ורואה אותה ממתינה בשמחה ובאהבה עד שאסיים את השיעור, וכשהיינו מסיימים הייתי חס עליה שהמתינה כל כך הרבה, והייתי מזדרז לצאת ראשון ולהגיע אליה, וכשהערתי את תשומת לבה שהיא מקדימה בשעה, היתה אומרת "אני יודעת, אני רוצה להיות יותר מבטוחה ששלומך טוב ואתה נמצא".
היא לא הסתפקה בזה אלא גם בבוקר השכם בהיותי בן שש, אבא החליט שאשכים לבית הכנסת בתפילה בנץ החמה, והיא שמחה על מה שנפל בחלקה, אבא נאש כל לילות החול בבית המדרש, וישן רק שעתיים שלש בלילה בחדרון זעיר צמוד לבית המדרש, והיה ראשון בבית הכנסת כבר בשתים לפנות בוקר, והיא השכימה בשעה שלש וחצי העירה אותי ובזריזות היינו הולכים לבית הכנסת שהיה מרחק 12 דקות הליכה מהבית, פעמים רבות פגשנו בעדר כלבים משוטטים בחוסר מעש שמספרם הגיע לכ - 30, והיא לא נרתעה ולא זעה כלל, והמשיכה בדרכה כשהיא אוחזת ומסוככת עלי. ויחד חזרנו בסיום התפלה לבית לאכול משהו לשחרית ומשם לבית הספר.
ראיתי את אחותי הבכורה רחל במצבים מאוד קשים, והיא לא נשברה, לא התאנחה, לא התלוננה, ולא אמרה למה, איני יכול לפרט מה עבר עליה, נסיונות קשים ועמדה בכולם ברוח איתנה ומוצקה, היא משמשת לי עד היום סמל ודוגמה במהלך החיים. היא הקימה בית בישראל, אבל זה היה בית רק רוחני לא חומרי, הדירה בדמי מפתח מלפני 49 שנים בדיוק מיום נישואיה, נכנסים לחצי חדר ומשם ממשיכים לחדר אחד ששימש חדר שינה, באותה דירה הביאה שש נפשות לעולם, באותה דירה חיתנה את כולם, באותה "דירה" חינכה גם את הנכדים כולם, באותה "דירה" נפטר בעלה לפני שש שנים בין כפות ידיה.
והגיבורה הזאת היתה מארחת שמיחה, ה"דירה" לא רק קלופת סיד היתה אלא קלופת טיח, הלבנים ביצבצו מכל פינה, והיא מאושרת וחיוך על פניה. עול חינוך הילדים כולו רבץ על כתפיה כי בעלה המנוח לא היה מבין גדול בחינוך, היא הכינה אתם את השיעורים התלמוד ההלכה המקצועות השונות, היא דאגה לבריאותם, למזונם, לפרנסת הבית, לביגוד, לחברים ולחברות של הבנות, היא השגיחה על הכל בשבע עיניים, עד שכל מי שהיתה לו בעיה שהיא פנה אליה לקבל עזרה ועיצה.
סיפר לי השבוע סופר שכתב פרשיות תפילין לנכדה שהתחתן מקרוב, הזמינו אצלי תפילין עבור הנכד ולא השאירו פרטים, פניתי אליה בטלפון לשאול איך אני משיג אותו, "ומה אתה צריך ממנו ? אולי אני יכולה לעזור". השיבה בשאלה. זה בענין התפילין, רציתי לדעת אם הוא איטר וכותב בשמאל או בימין להתאים את התפילין של יד לפי זה. והיא ענתה "תהיה רגוע, הוא ימני, וכותב בימין". ומהיכן את יודעת ? שאל הסופר. "מה פירוש מהיכן ? אני גידלתי את הנכד יום יום למד אצלי ליויתי אותו עד שהלך לישיבה ואני יודעת".
עול הפרנסה נפל עליה, והיא קיבלה זאת ברצון מתוך אהבה לילדים, וראתה שזה רצונו יתברך, תקופה מסויימת עבדה במשק בית לפרנסה, סיפר לי השכן שגר שם שבכל פעם שהיה יוצא מישהו גבר מהשכנים לעבוד בחדר המדרגות היא המתינה מחוץ אליו עד שהוא חלף, ומתוך רוב צניעותה עד שווידאה כי חדר המדריגות פנוי היא עברה, כשהספדתי אותה תוך ימי השבעה קם אחדמשכניה שהיה נוכח ואמר אני מעיד שכך נהגה גם בבית המגורים שלנו. התלבשה בצניעות מרובה ולא בולטת, לעצמה קנתה או בעיקר תפרה בגדים טובים ופשוטים, אך לבני ביתה את המהודרים ביותר.
את בנה הבכור ילדה בעצם יום הכיפורים, בשעה 11.30 לפני הצהריים נשלמה הלידה, היא לא טעמה מאומה לפני הלידה, גם סירבה לשתות אפילו שעל פי ההלכה היה מותר לה, לאחר הלידה הפצירו בה אמי והאחיות המטפלות שתאכל ותשתה אך היא סירבה, והמשיכה את הצום בדרך נס ופלא כל משך התענית, בסוף התענית נודע לאבי ז"ל הדבר ושלח אותי במיוחד ללכת ולבקש שתאכל ומייד, רק שהתברר לה מעל כל ספק שהצום יצא, הסכימה לטעום משהו.
מדי לילה בחצי השני היתה מתעוררת ומברכת ברכות השחר, וככתוב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה, היתה מבשלת מנקה ומכינה הכל, מתיישבת וקוראת את ספר התהלים כולו בעלות השחר, כי שמעה שכתוב בזוהר הקדוש שהזמן המובחר ביותר ביממה להתפלל הוא בעלות השחר. לא שינתה מאומה ממנהגיה, נשארה אותה רחל של לפני 73 שנים כאימותינו הקדושות שרה רבקה רחל ולאה, מתפללת על כל הבנים, הבנות, הכלות, החתנים, הנכדים, והנכדות, שילכו בדרך השם , ולא יהיה אחד מהם חלילה מכעיס את בוראו.
את כל אשר למדה קיימה, הנהגות רבות היו לה בחיי היום יום, וכששאלתי מנין לה ? אמרה כך שמעתי ממך שכתוב בדברי רבותינו ואני מקיימת, כי כל מה שלומדים צריכים לקיים. יראת השם היתה לנגד עיניה תמיד, למדה בספרי מוסר הקדמונים, לא הסכימה שיכניסו לביתה עיתונים וכתבי עת ואפילו הנקראים "חרדיים" כי הם מנוגדים ליהדות ולהלכה, ידעה בחכמתה הרבה כי בדור זה רוחות זרות מנשבות בחלל העולם, ונזהרה והזהירה מכולם.
לבושה היתה בגדים פשוטים אך מהודרים ונאים, בטוב טעם תפרה בעצמה את בגדיה, והיתה מתפללת שתזכה גם לבגד נאה לעולם הבא, כי שם זו התכלית, ושם זה העיקר, ומידת השתיקה היתה בה, כרחל אמנו שרבותינו ז"ל אמרו במדרש ששתקה כשאביה היה "לוקח" את כל המתנות ששלח לה יעקב אבינו עליו השלום במשך שבע שנים, ומעניק אותם ללאה ורחל לא שלחה להודיע ליעקב, וכן כשערב החופה החליף אותה בלאה שתקה ולא הוציאה את אחותה לחרפה, ובזכות כך השם יתברך כעת שומע את קולה הצועקת ברמה, כנאמר קול ברמה נשמע... רחל מבכה על בניה.
גם בניה שתקנים היו, כי יוסף הצדיק כל משך 17 שנה שהיה עם אביו במצרים לא גילה לו על אופן המכירה , ובנימין שגם הוא ידע לא גילה, ולכן קיבל באבני החושן את האבן ישפה, כמאמר רבותינו "ישפה, יש - פה". גם שאול המלך שעמד מצאצאיה לא גילה לאביו כי הומלך למלך על ידי שמואל, כאמור ואת דבר המלוכה לא הגיד לו, גם אסתר המלכה שהיתה מצאצאיה שתקה, כאמור אין אסתר מגדת את עמה ואת מולדתה. כך היתה רחל אחותי, שתקנית היתה, לא מספרת כלום ממעשיה הטובים, גם לא מתלוננת ממצבה כלל, כי ידעה שהכל ממנו יתברך.
תהא נשמתה הטהורה צרורה בצרור החיים בגן עדן, ותנוח בשלום על משכבה עם כל בנות ישראל שהסתלקו מהעולם הזה, ולנו ולכל ישראל יהיו חיים טובים בעבודת השם לאורך ימים ושנים עד בא גואל צדק, ותחיית המתים בקרוב אמן.
הכותב בדמע אחיה בן - ציון.
הרב הגאון, בן ציון מוצפי, כותב על אחותו רחל שנפטרה,
מרגש עד דמעות (שנזכה להנהגות טובות ב"ה)
________________________________
אחותי רחל -
עטרת ראשי , הבכורה לאבי ולאמי , הורתה ולידתה בירושלים עיר הקודש ביום י״ז מנחם אב התרח״ץ. גדולה במעשים בצידקות , בקדושה ובטהרה , בפרישות וברוחניות , בהתרחקות מעניני עולם הזה והנאותיו .
אבי הגדול במעשים נשא את אמי לאשה ביום שבעה באלול התרצ״ד , ותנאי התנה עמה שביום השביעי לשמחתם יסעו לארץ ישראל כדי שלא תהרה אפילו בחו״ל אלא בארץ הקדושה . ביום ט״ו באלול נכנסו לארץ הקדושה מבגדד דרך דמשק וחנו בערב שבת קודש בטבריה עיר הקודש . שם העלוהו לתורה ראשון כי לא היה כהן בבית הכנסת והקריאוהו בתורה ״והיה כי תבוא אל הארץ ... וירישתה וישבת בה ״. והבין בכך כי מבשרים אותו מהשמיים שהוא יצליח הפעם בעלייתו החמישית בהתישבותו בה .
שלש הפלות עברה אמא ז״ל עד שזכתה ללדת את הבת היקרה הזאת , אבא שקבע את לימודו בקבר רחל קרא אותה על שמה והתכווין לשכינה הקדושה הנקראת ״רחל עקרת הבית״ בזוהר הקדוש . וזו זריזה וחכמה היתה , התפתחה במהירות , ואבא נתן מלוא תשומת הלב הרוחני שלו עליה , והיה מכנה אותה תמיד ״היהלום שלי״ .
בגיל שנתיים ידעה צורת האותיות ויותר מאוחר התחילה לקרוא שוטף מוקדם מכל בנות גילה , אבא לקח אותה עמו לבית המדרש והוא ישב ולמד עם חביריו הקדושים כמלאכים , ולה הכין תכנית לימודים ועבודות כתיבה וציור , כשמדי חצי שעה או פחות עושה הפסקה בלימודו ומצטרף אליה .
בהיותה קרויה על שם השכינה נס גדול קרא אתה באותם ימים , היא היתה כבת שלש ויום אחד אבא הוצרך להקדים לימודו בשעתיים ואמר בבית כי הוא אינו חושב להעמיס עליה שעות רבות , ולכן היום היא לא תתלווה אליו , רחל ראתה את אבא יוצא מוקדם רצה לאמא ואמרה לה כי היא מצטרפת אליו ברצון , ואמא הסכימה , אלא שאבא שזריז היה רץ לבית המדרש ונעלם בקצה הרחוב , רחל רצה בעקבותיו אלא שבמקום לפנות שמאלה מרחוב יונה לרחוב חגי המשיכה לרחוב הראשי בשכונת גאולה , שעטה בעוז וחצתה את ככר השבת והמשיכה לכיוון מאה שערים .
ביודעה שבית המדרש נמצא במיקום ישיר ללא פיתולים , המשיכה בדרכה עד סיום רחוב מאה שערים , כאן הבחין בילדה הרכה ערבי שונא ישראל ותכנן לחטפה , הוא ניגש וחייך אליה והוציא מכיסו ממתק כשר ונתן לה , ואחז בידה והחל לצעוד אתה בדרך ישר לרחוב הנביאים לכיוון העיר העתיקה , עד הגיעו לשער שכם הידועה לשימצה כי בשכם חוללה דינה בת יעקב , ושם נחטף יוסף הצדיק .
והקדוש ברוך הוא הצופה מלמעלה ושומר את הצדיקים , שלח שליח כשר ונאמן , בת דודה שניה של אמי יצאה מתפילה בכותל המערבי ועברה בשוק העיר העתיקה , שם רכשה צרכי שבת , חצי דקה לפני שהצורר נכנס לשער ותיכנן להעלימה בסיטאות הצפופות של הרובע המוסלמי , מופיעה אותה צדקת מולו הישר וצועקת ״רחל״ !!! ״ מי חטף אותך״ ? והרשע מנסה להתערב בין האוכלוסיה ולהיעלם , והצדקת לבשה עוז וגבורה וחסמה את דרכו , והרימה קולה בקול עוז ״גנב , צייד , שודד נפשות , עצור מיד ,״ כל הנמצאים החלו להתגודד מסביב יהודים וערבים , והיא צועקת ״גנבת את בת דודתי״.
הצורר עדיין לא נכנע והמשיך להכחיש ,וטען כי בתו היא ומוסלמית היא , עד שרחל הרימה קול צעקה שהרעיש את הרחבה וצעקה ״יהודיה אני, בתו של חכם סלמן ״ , ומיד נעלם הצורר משם , המשטרה הבריטית הוזעקה למקום , ולאחר תחקיר קצר מסרו את רחל בידי אותה צדקת ותחזור רחל לחיק הוריה .
אשה גדולה היתה רחל כבר בנערותה , בהיותי ילד בן ארבע שנים לימדני אבי מקרא , ושראה שאני יודע לקרוא בכוחות עצמי שלחני לתלמוד תורה שנקרא אז בית הספר , המרחק היה 25 דקות הליכה לילד קטן כמוני , ואני צריך לחווח ושמירה , ואת המשימה קיבלה באהבה אחותי רחל , מדי יום בשעה שבע וחצי שני ילקוטים על שכמה , אחד שלה והשני שלי , כי חמלה עלי שאשא משא על כתפי , ואוחזת בידי כל הדרך לבית הספר ומשם שמה פעמיה לבית ספרה .
בשעה שלש אחה״צ היינו מסיימים את לימודינו , אך רחל הופיעה בשעה שתים , והמתינה במדרכה ממול לבית הספר , צופה הייתי ורואה אותה ממתינה בשמחה ובאהבה עד שאסיים את השיעור, וכשהיינו מסיימים הייתי חס עליה שהמתינה כל כך הרבה, והייתי מזדרז לצאת ראשון ולהגיע אליה, וכשהערתי את תשומת לבה שהיא מקדימה בשעה, היתה אומרת "אני יודעת, אני רוצה להיות יותר מבטוחה ששלומך טוב ואתה נמצא".
היא לא הסתפקה בזה אלא גם בבוקר השכם בהיותי בן שש, אבא החליט שאשכים לבית הכנסת בתפילה בנץ החמה, והיא שמחה על מה שנפל בחלקה, אבא נאש כל לילות החול בבית המדרש, וישן רק שעתיים שלש בלילה בחדרון זעיר צמוד לבית המדרש, והיה ראשון בבית הכנסת כבר בשתים לפנות בוקר, והיא השכימה בשעה שלש וחצי העירה אותי ובזריזות היינו הולכים לבית הכנסת שהיה מרחק 12 דקות הליכה מהבית, פעמים רבות פגשנו בעדר כלבים משוטטים בחוסר מעש שמספרם הגיע לכ - 30, והיא לא נרתעה ולא זעה כלל, והמשיכה בדרכה כשהיא אוחזת ומסוככת עלי. ויחד חזרנו בסיום התפלה לבית לאכול משהו לשחרית ומשם לבית הספר.
ראיתי את אחותי הבכורה רחל במצבים מאוד קשים, והיא לא נשברה, לא התאנחה, לא התלוננה, ולא אמרה למה, איני יכול לפרט מה עבר עליה, נסיונות קשים ועמדה בכולם ברוח איתנה ומוצקה, היא משמשת לי עד היום סמל ודוגמה במהלך החיים. היא הקימה בית בישראל, אבל זה היה בית רק רוחני לא חומרי, הדירה בדמי מפתח מלפני 49 שנים בדיוק מיום נישואיה, נכנסים לחצי חדר ומשם ממשיכים לחדר אחד ששימש חדר שינה, באותה דירה הביאה שש נפשות לעולם, באותה דירה חיתנה את כולם, באותה "דירה" חינכה גם את הנכדים כולם, באותה "דירה" נפטר בעלה לפני שש שנים בין כפות ידיה.
והגיבורה הזאת היתה מארחת שמיחה, ה"דירה" לא רק קלופת סיד היתה אלא קלופת טיח, הלבנים ביצבצו מכל פינה, והיא מאושרת וחיוך על פניה. עול חינוך הילדים כולו רבץ על כתפיה כי בעלה המנוח לא היה מבין גדול בחינוך, היא הכינה אתם את השיעורים התלמוד ההלכה המקצועות השונות, היא דאגה לבריאותם, למזונם, לפרנסת הבית, לביגוד, לחברים ולחברות של הבנות, היא השגיחה על הכל בשבע עיניים, עד שכל מי שהיתה לו בעיה שהיא פנה אליה לקבל עזרה ועיצה.
סיפר לי השבוע סופר שכתב פרשיות תפילין לנכדה שהתחתן מקרוב, הזמינו אצלי תפילין עבור הנכד ולא השאירו פרטים, פניתי אליה בטלפון לשאול איך אני משיג אותו, "ומה אתה צריך ממנו ? אולי אני יכולה לעזור". השיבה בשאלה. זה בענין התפילין, רציתי לדעת אם הוא איטר וכותב בשמאל או בימין להתאים את התפילין של יד לפי זה. והיא ענתה "תהיה רגוע, הוא ימני, וכותב בימין". ומהיכן את יודעת ? שאל הסופר. "מה פירוש מהיכן ? אני גידלתי את הנכד יום יום למד אצלי ליויתי אותו עד שהלך לישיבה ואני יודעת".
עול הפרנסה נפל עליה, והיא קיבלה זאת ברצון מתוך אהבה לילדים, וראתה שזה רצונו יתברך, תקופה מסויימת עבדה במשק בית לפרנסה, סיפר לי השכן שגר שם שבכל פעם שהיה יוצא מישהו גבר מהשכנים לעבוד בחדר המדרגות היא המתינה מחוץ אליו עד שהוא חלף, ומתוך רוב צניעותה עד שווידאה כי חדר המדריגות פנוי היא עברה, כשהספדתי אותה תוך ימי השבעה קם אחדמשכניה שהיה נוכח ואמר אני מעיד שכך נהגה גם בבית המגורים שלנו. התלבשה בצניעות מרובה ולא בולטת, לעצמה קנתה או בעיקר תפרה בגדים טובים ופשוטים, אך לבני ביתה את המהודרים ביותר.
את בנה הבכור ילדה בעצם יום הכיפורים, בשעה 11.30 לפני הצהריים נשלמה הלידה, היא לא טעמה מאומה לפני הלידה, גם סירבה לשתות אפילו שעל פי ההלכה היה מותר לה, לאחר הלידה הפצירו בה אמי והאחיות המטפלות שתאכל ותשתה אך היא סירבה, והמשיכה את הצום בדרך נס ופלא כל משך התענית, בסוף התענית נודע לאבי ז"ל הדבר ושלח אותי במיוחד ללכת ולבקש שתאכל ומייד, רק שהתברר לה מעל כל ספק שהצום יצא, הסכימה לטעום משהו.
מדי לילה בחצי השני היתה מתעוררת ומברכת ברכות השחר, וככתוב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה, היתה מבשלת מנקה ומכינה הכל, מתיישבת וקוראת את ספר התהלים כולו בעלות השחר, כי שמעה שכתוב בזוהר הקדוש שהזמן המובחר ביותר ביממה להתפלל הוא בעלות השחר. לא שינתה מאומה ממנהגיה, נשארה אותה רחל של לפני 73 שנים כאימותינו הקדושות שרה רבקה רחל ולאה, מתפללת על כל הבנים, הבנות, הכלות, החתנים, הנכדים, והנכדות, שילכו בדרך השם , ולא יהיה אחד מהם חלילה מכעיס את בוראו.
את כל אשר למדה קיימה, הנהגות רבות היו לה בחיי היום יום, וכששאלתי מנין לה ? אמרה כך שמעתי ממך שכתוב בדברי רבותינו ואני מקיימת, כי כל מה שלומדים צריכים לקיים. יראת השם היתה לנגד עיניה תמיד, למדה בספרי מוסר הקדמונים, לא הסכימה שיכניסו לביתה עיתונים וכתבי עת ואפילו הנקראים "חרדיים" כי הם מנוגדים ליהדות ולהלכה, ידעה בחכמתה הרבה כי בדור זה רוחות זרות מנשבות בחלל העולם, ונזהרה והזהירה מכולם.
לבושה היתה בגדים פשוטים אך מהודרים ונאים, בטוב טעם תפרה בעצמה את בגדיה, והיתה מתפללת שתזכה גם לבגד נאה לעולם הבא, כי שם זו התכלית, ושם זה העיקר, ומידת השתיקה היתה בה, כרחל אמנו שרבותינו ז"ל אמרו במדרש ששתקה כשאביה היה "לוקח" את כל המתנות ששלח לה יעקב אבינו עליו השלום במשך שבע שנים, ומעניק אותם ללאה ורחל לא שלחה להודיע ליעקב, וכן כשערב החופה החליף אותה בלאה שתקה ולא הוציאה את אחותה לחרפה, ובזכות כך השם יתברך כעת שומע את קולה הצועקת ברמה, כנאמר קול ברמה נשמע... רחל מבכה על בניה.
גם בניה שתקנים היו, כי יוסף הצדיק כל משך 17 שנה שהיה עם אביו במצרים לא גילה לו על אופן המכירה , ובנימין שגם הוא ידע לא גילה, ולכן קיבל באבני החושן את האבן ישפה, כמאמר רבותינו "ישפה, יש - פה". גם שאול המלך שעמד מצאצאיה לא גילה לאביו כי הומלך למלך על ידי שמואל, כאמור ואת דבר המלוכה לא הגיד לו, גם אסתר המלכה שהיתה מצאצאיה שתקה, כאמור אין אסתר מגדת את עמה ואת מולדתה. כך היתה רחל אחותי, שתקנית היתה, לא מספרת כלום ממעשיה הטובים, גם לא מתלוננת ממצבה כלל, כי ידעה שהכל ממנו יתברך.
תהא נשמתה הטהורה צרורה בצרור החיים בגן עדן, ותנוח בשלום על משכבה עם כל בנות ישראל שהסתלקו מהעולם הזה, ולנו ולכל ישראל יהיו חיים טובים בעבודת השם לאורך ימים ושנים עד בא גואל צדק, ותחיית המתים בקרוב אמן.
הכותב בדמע אחיה בן - ציון.
