בס"ד
זהו סיפורה האמיתי של אישה אחת שעברה דברים חזקים אלו, ורוצה לזכות אחרים בסיפורה ולחזק אותם באמונה...
"מי שמכירה אותי, בעבר הייתי דוגמנית, בשם "איריס ארגמן".. הייתי דוגמנית מאוד מפורסמת..נולדתי למשפחה לא שומרת תורה ומצוות.. לא ידעתי שום דבר! בגיל 19 חוויתי תאונת דרכים.. הייתי בדרך לבסיס.. באותו רגע, אני ומי שבא לאסוף אותי לכיוון הבסיס עפנו מהאופנוע! אני נפגעתי, הבחור ניצל! אבל אני באותו רגע התרסקתי וחוויתי מוות קליני! זאת אומרת, הגעתי למימד אחר.. באותו רגע הייתי מוטלת על הריצפה.. ראיתי את מה שקורה... איתי... אבל בעצם כבר עברתי למימד אחר.. שזה ניקרא כמו כל אלה שעוברים מוות קליני.. עוברים נכנסים לתוך מנהרה.. עוברים למימד אחר... ומשם מתחיל בעצם הסיפור שלי.. אני מגיעה לאולם..אני ממתינה בחוץ.. זה אולם של המתנה.. אני הולכת לספר לכם דברים קשים! דברים לא פשוטים! אני מחכה באולם ההמתנה, ואז אני נלחצת, קוראים לי בשמי... ויש לי בבית המשפט שלמעלה סנגורית וקטגורית שהן עטופות, מלמעלה עד למטה-רעולות... אור יוצא מהן.. פה מתחיל המשפט שלי.. הקטגורית טוענת שאין להחזיר אותי לעולם. שאלתי אותה למה? דיברתי דרך טלפאתיה הראש שלי שמוט למטה.. אמרה לי:"את שואלת למה?! תראו לה למה! מסך 1,2,3,4, תפעילו את המסכים!" אני מסתכלת ואני רואה את מה שאני עושה.... אני מתהלכת במסלול של דוגמנות... ומלא מלאכי חבלה גדולים בראתי הראו לי את אותם גברים שהסתכלו ונכשלו בשמירת העיניים.. בכיתי והתפללתי.. בכי זה לא בכי פיזי, זה לא בכי עם דמעות.. זה בכי שהנשמה בוכה.. אמרתי להם:" אני רק בת 19, מה אני עושה פה?" רציתי פשוט להתעורר מהחלום הזה! הם אמרו לי:" מה את עושה פה?! תסתכלי מה את עושה! זה מה שאת בוראת! זה מה שאת עושה! את הולכת בחוסר צניעות!" לא מדברים כבר על חילולי שבת, לא מדברים על מאכלות אסורים כמו שרימפסים שאכלתי במסעדות, קלמארי, סרטנים, כבר לא מדברים על זה, אבל מדברים על הצניעות שלי,שזה העיקר! אני בוכה..אני מתחננת על נשמתי... אני רוצה לספר לכם קצת על הבושה שיש למעלה..מה זה רגע של בושה בעולם האמת..! נניח אני עומדת במעבר חצייה.. ובאותו רגע פשוט נופלים לי הבגדים... אני נישארת ערומה..וכל מי שנימצא ברכב.. וכל מי שעומד.. רואה אותי ערומה! זאת קצת,קצת מהבושה של מה שהרגשתי בעולם האמת! אי אפשר לתאר את זה! הסנגורית אמרה:" היא צריכה להיות עוד למטה! יש לה עוד זכות להיות שמה! היא תתקן! והתיקון שלה זה זיכוי הרבים!" ומשמיים יתנו לה סיעתא דשמיא"! אני בוכה ואומרת להם:" תעזרו לי! אני לא רוצה להיות פה! אבל,דע מה למעלה ממך! העין רואה האוזן שומעת וכל מעשייך בספר נכתבים".. אף אחד לא יתחמק מיום הדין ..הראו לי את זה במסכי ענק... פתאום התפרץ לאולם הסבא רבא שלי שהיה צדיק ומקובל מאוד גדול ושמו חכם מנחם מנשה זצוק"ל והוא ביקש להטות על כף המאזניים את הזכויות שלו על מנת שאני הצאצאית שלו אוכל לחזור לעולם הזה, שכל הדברים שאני אומרת יהיו בעז"ה לעילוי נשמתו הטהורה.. פתחתי את העיניים וראיתי את השמחה.. הייתי בטיפול נמרץ.. ושמעתי את מחיאות הכפיים שהם הצליחו להחזיר אותי עם מכונת ההנשמה.. חזרתי! לקח לי תהליך של חמישה חודשים.. כבר עזבתי את הצבא.. נכנסתי לשיקום... חזרתי לאט לאט בהדרגה לעצמי.. ועדיין הייתי קשת עורף! המשכתי את החיים שלי.. לא הקשבתי למה שהראו לי בשמיים.. הייתי בעזות כזאת של חוצפה שלא הקשבתי..לא התייחסתי.. לא רציתי אולי להגיב. אול לא רציתי לדעת..התכחשתי למה שעברתי... התחתנתי בגיל 22 נולדו לי שני ילדים.. באחד מן הימים זה קרה! שכבר כניראה היה עליי כעס מאוד גדול בשמיים, אני קמה באחד הבקרים... בדרך לצאת החוצה במראה פרובוקטיבי.. הרכב שלי למטה לצאת לכיוון הקניון עם החברות.. ברגע שאני עומדת להתאפר במראה.. באותו רגע שאני עומדת מול המראה היא התגלתה אליי מעולם האמת!! הקטגורית!!! ואומרת לי באצבע:" אבל את הבטחת לנו"! בפנים כעוסות... אני הלכתי צעד אחד אחורה..צרחתי... והתמוטטתי במקום... ישר התעלפתי.. אני לא יודעת איך התעוררתי אבל התעוררתי מהעילפון שלי.. והבנתי שמה שאני עברתי ומה שהראו לי זה באמת מוות קליני.. דיברתי אחרי זה עם רבנים הם אמרו לי שאכן חוויתי את זה... באמת שהייתי במשפט! מאותו רגע... כשבעלי יצא לכיוון העבודה..אני לקחתי את האוטו..הוא כבר לא היה בבית.. עשיתי סיבוב.. 180 מעלות.. באותו רגע יצאתי לכיוון בת ים שאלתי נשים:"סליחה! איפה רוכשים מטפחות?" הם שלחו אותי למקום "בת קול" שמו רכשתי קרוב לשבע,שמונה מטפחות.. "איפה יש חצאיות??" אמרו לי "פה" רכשתי עוד חצאיות.. "איפה יש חולצות??" אמרו לי "פה" וגרביים?? אמרו לי "פה" בבוקר הייתי מאוד פרובוקטיבית.. וכשניכנס בעלי בערב הוא הרים טלפון ואמר לאמא שלי:" תקשיבי! הבת שלך צריכה אישפוז פסיכיאטרי! היא התחרפנה! אני לא יודע.. אני בבוקר השארתי אותה נורמאלית, ואני בא ורואה אותה עם כיסוי ראש, אני רואה אותה דתייה! אני לא יודע עשו לה איזו שטיפה" היא צחקה.. ומפה בעצם אני מתחילה להתגלגל לעולם של התשובה.. ולהכיר דברים שבאמת זיכו אותי משמיים... אני מתחילה בדרך שלי... ומשמיים באמת נותנים לי הרבה כוח.. אני מגלה את החום של הקב"ה ואת האהבה שלו אליי... את הכוח.. הוא נתן לי הרבה סיעתא דשמיא לדבר, לחזק נשים... "
זהו סיפורה האמיתי של אישה אחת שעברה דברים חזקים אלו, ורוצה לזכות אחרים בסיפורה ולחזק אותם באמונה...
"מי שמכירה אותי, בעבר הייתי דוגמנית, בשם "איריס ארגמן".. הייתי דוגמנית מאוד מפורסמת..נולדתי למשפחה לא שומרת תורה ומצוות.. לא ידעתי שום דבר! בגיל 19 חוויתי תאונת דרכים.. הייתי בדרך לבסיס.. באותו רגע, אני ומי שבא לאסוף אותי לכיוון הבסיס עפנו מהאופנוע! אני נפגעתי, הבחור ניצל! אבל אני באותו רגע התרסקתי וחוויתי מוות קליני! זאת אומרת, הגעתי למימד אחר.. באותו רגע הייתי מוטלת על הריצפה.. ראיתי את מה שקורה... איתי... אבל בעצם כבר עברתי למימד אחר.. שזה ניקרא כמו כל אלה שעוברים מוות קליני.. עוברים נכנסים לתוך מנהרה.. עוברים למימד אחר... ומשם מתחיל בעצם הסיפור שלי.. אני מגיעה לאולם..אני ממתינה בחוץ.. זה אולם של המתנה.. אני הולכת לספר לכם דברים קשים! דברים לא פשוטים! אני מחכה באולם ההמתנה, ואז אני נלחצת, קוראים לי בשמי... ויש לי בבית המשפט שלמעלה סנגורית וקטגורית שהן עטופות, מלמעלה עד למטה-רעולות... אור יוצא מהן.. פה מתחיל המשפט שלי.. הקטגורית טוענת שאין להחזיר אותי לעולם. שאלתי אותה למה? דיברתי דרך טלפאתיה הראש שלי שמוט למטה.. אמרה לי:"את שואלת למה?! תראו לה למה! מסך 1,2,3,4, תפעילו את המסכים!" אני מסתכלת ואני רואה את מה שאני עושה.... אני מתהלכת במסלול של דוגמנות... ומלא מלאכי חבלה גדולים בראתי הראו לי את אותם גברים שהסתכלו ונכשלו בשמירת העיניים.. בכיתי והתפללתי.. בכי זה לא בכי פיזי, זה לא בכי עם דמעות.. זה בכי שהנשמה בוכה.. אמרתי להם:" אני רק בת 19, מה אני עושה פה?" רציתי פשוט להתעורר מהחלום הזה! הם אמרו לי:" מה את עושה פה?! תסתכלי מה את עושה! זה מה שאת בוראת! זה מה שאת עושה! את הולכת בחוסר צניעות!" לא מדברים כבר על חילולי שבת, לא מדברים על מאכלות אסורים כמו שרימפסים שאכלתי במסעדות, קלמארי, סרטנים, כבר לא מדברים על זה, אבל מדברים על הצניעות שלי,שזה העיקר! אני בוכה..אני מתחננת על נשמתי... אני רוצה לספר לכם קצת על הבושה שיש למעלה..מה זה רגע של בושה בעולם האמת..! נניח אני עומדת במעבר חצייה.. ובאותו רגע פשוט נופלים לי הבגדים... אני נישארת ערומה..וכל מי שנימצא ברכב.. וכל מי שעומד.. רואה אותי ערומה! זאת קצת,קצת מהבושה של מה שהרגשתי בעולם האמת! אי אפשר לתאר את זה! הסנגורית אמרה:" היא צריכה להיות עוד למטה! יש לה עוד זכות להיות שמה! היא תתקן! והתיקון שלה זה זיכוי הרבים!" ומשמיים יתנו לה סיעתא דשמיא"! אני בוכה ואומרת להם:" תעזרו לי! אני לא רוצה להיות פה! אבל,דע מה למעלה ממך! העין רואה האוזן שומעת וכל מעשייך בספר נכתבים".. אף אחד לא יתחמק מיום הדין ..הראו לי את זה במסכי ענק... פתאום התפרץ לאולם הסבא רבא שלי שהיה צדיק ומקובל מאוד גדול ושמו חכם מנחם מנשה זצוק"ל והוא ביקש להטות על כף המאזניים את הזכויות שלו על מנת שאני הצאצאית שלו אוכל לחזור לעולם הזה, שכל הדברים שאני אומרת יהיו בעז"ה לעילוי נשמתו הטהורה.. פתחתי את העיניים וראיתי את השמחה.. הייתי בטיפול נמרץ.. ושמעתי את מחיאות הכפיים שהם הצליחו להחזיר אותי עם מכונת ההנשמה.. חזרתי! לקח לי תהליך של חמישה חודשים.. כבר עזבתי את הצבא.. נכנסתי לשיקום... חזרתי לאט לאט בהדרגה לעצמי.. ועדיין הייתי קשת עורף! המשכתי את החיים שלי.. לא הקשבתי למה שהראו לי בשמיים.. הייתי בעזות כזאת של חוצפה שלא הקשבתי..לא התייחסתי.. לא רציתי אולי להגיב. אול לא רציתי לדעת..התכחשתי למה שעברתי... התחתנתי בגיל 22 נולדו לי שני ילדים.. באחד מן הימים זה קרה! שכבר כניראה היה עליי כעס מאוד גדול בשמיים, אני קמה באחד הבקרים... בדרך לצאת החוצה במראה פרובוקטיבי.. הרכב שלי למטה לצאת לכיוון הקניון עם החברות.. ברגע שאני עומדת להתאפר במראה.. באותו רגע שאני עומדת מול המראה היא התגלתה אליי מעולם האמת!! הקטגורית!!! ואומרת לי באצבע:" אבל את הבטחת לנו"! בפנים כעוסות... אני הלכתי צעד אחד אחורה..צרחתי... והתמוטטתי במקום... ישר התעלפתי.. אני לא יודעת איך התעוררתי אבל התעוררתי מהעילפון שלי.. והבנתי שמה שאני עברתי ומה שהראו לי זה באמת מוות קליני.. דיברתי אחרי זה עם רבנים הם אמרו לי שאכן חוויתי את זה... באמת שהייתי במשפט! מאותו רגע... כשבעלי יצא לכיוון העבודה..אני לקחתי את האוטו..הוא כבר לא היה בבית.. עשיתי סיבוב.. 180 מעלות.. באותו רגע יצאתי לכיוון בת ים שאלתי נשים:"סליחה! איפה רוכשים מטפחות?" הם שלחו אותי למקום "בת קול" שמו רכשתי קרוב לשבע,שמונה מטפחות.. "איפה יש חצאיות??" אמרו לי "פה" רכשתי עוד חצאיות.. "איפה יש חולצות??" אמרו לי "פה" וגרביים?? אמרו לי "פה" בבוקר הייתי מאוד פרובוקטיבית.. וכשניכנס בעלי בערב הוא הרים טלפון ואמר לאמא שלי:" תקשיבי! הבת שלך צריכה אישפוז פסיכיאטרי! היא התחרפנה! אני לא יודע.. אני בבוקר השארתי אותה נורמאלית, ואני בא ורואה אותה עם כיסוי ראש, אני רואה אותה דתייה! אני לא יודע עשו לה איזו שטיפה" היא צחקה.. ומפה בעצם אני מתחילה להתגלגל לעולם של התשובה.. ולהכיר דברים שבאמת זיכו אותי משמיים... אני מתחילה בדרך שלי... ומשמיים באמת נותנים לי הרבה כוח.. אני מגלה את החום של הקב"ה ואת האהבה שלו אליי... את הכוח.. הוא נתן לי הרבה סיעתא דשמיא לדבר, לחזק נשים... "
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: