ערבות הדדית

בס"ד

עכבר קטן אחד התעורר יום אחד במאורה שלו, פיהק, התמתח והתכונן ליום חדש. כשהציץ דרך החריץ שבקיר אל תוך בית האיכר, ראה את האיכר ואת אשתו עומלים על פתיחת אריזה גדולה שניצבה על הריצפה. "מעניין איזה אוכל יש בפנים?"תהה העכבר, אבל אז גילה לתדהמתו שהאריזה הגדולה הכילה מלכודת עכברים משוכללת.

העכבר רץ מהר אל החצר, וקרא בקול גדול: "יש מלכודת עכברים בבית! יש מלכודת עכברים בבית!" תרנגולת שמנמנה שהתחממה בשמש, הרימה את ראשה בעצלתיים וקרקרה: "מר עכבר, אני רואה שמדובר בעניין שמטריד את מנוחתך, אבל עלי הוא לא משפיע בשום צורה. אבקש שלא תפריע לי לנמנם ותלך לך למקום אחר."

המשיך העכבר לחפש אחר חיות נוספות שביכולתו להזהיר מפני הסכנה הגדולה, ראה את הכבש הפרוותי וצעק: "יש מלכודת עכברים בבית! יש מלכודת עכברים בבית!" הכבש פעה לעברו וענה: "אני בהחלט משתתף בצערך מר עכבר, אבל אין שום דבר שאוכל לעשות מלבד לייחל לשלומך. שיהיה לך בהצלחה!"

העכבר הגיע מתנשף אל הרפת, שם פגש את הפרה החומה וקרא: "יש מלכודת עכברים בבית! יש מלכודת עכברים בבית!" נפנפה הפרה בזנבה לגרש זבוב עיקש, הנהנה בראשה בעצב ואמרה: "אוי ואבוי, האמן לי שאני ממש משתתפת בצערך. אבל בתור פרה אני לא מוצאת סיבה לצאת מהרפת."

העכבר חזר אל בית האיכר כשהוא חש עצמו דחוי ומושפל, מודע לכך שיהיה עליו להתמודד עם מלכודת העכברים הגדולה לגמרי לבדו.

באותו הלילה נשמע רעש שהפריע למנוחת הבית כולו – נשמע שמלכודת העכברים זכתה סוף כל סוף בטרף. אשת האיכר הנרגשת קמה מיד ממיטתה ומיהרה לראות מי הפושע שנתפס במלכודת. עם זאת, בחושך ששרר בבית היא לא הספיקה לגלות בזמן שמה שנתפס היה זנבו של נחש גדול וארסי ולא של עכבר אפור וקטן.

הנחש נשך את אשת האיכר ברגלה, והאיכר נאלץ לפנות אותה בדחיפות אל בית החולים.
בתום הטיפול ולאחר ששבו לביתם, עלה החום של האישה וסירב לרדת. כיוון שדבר ידוע הוא שהתרופה הטובה ביותר לחום גבוה היא מרק עוף טרי, לקח האיכר סכין ושחט את התרנגולת השמנמונת.

אשת האיכר שתתה מן המרק, אולם החום שלה לא חלף גם כעבור מספר ימים. השמועה אודות מצבה הרפואי פרשה כנפיים, מה שהוביל לביקורים רבים של משפחה וחברים מודאגים. האיכר שמח מכך שהבית נמלא אנשים, אבל על מנת להאכיל את כולם נאלץ לערוך ארוחה גדולה מהרגיל ולהגיש בשר כבש למנה עיקרית.

בני הכפר אכלו מהמזון והודו לאיכר, אולם התפילות הרבות לשלומה של החולה לא הועילו ולאחר שבוע היא נפטרה. אנשים רבים מאוד הגיעו אל הלוויתה, וכדי להודות לכולם על טוב לבם האכיל אותם האיכר בפרה העסיסית ביותר בארווה.

ורק העכבר התבונן בכל ההתרחשות דרך החריץ הקבוע שלו בקיר ונאנח.

פעמים רבות כשאנחנו שומעים שאדם נתקל בבעיה שאינה נוגעת לנו, אנחנו עשויים להחליט להימנע מלסייע לו. עם זאת, החיים הם מסע שחלק גדול ממנו מחייב ערבות הדדית, וכשהפרט החלש ביותר בחברה נמצא בסכנה, כולנו צריכים לחוש עצמנו מאויימים. אם נעזור זה לזה נהיה חזקים יותר יחד, אך אם נחשוב רק על עצמנו נפגע בסופו של דבר בכולנו.