בס"ד
הייתי די סקרנית כשאביבה התקשרה וביקשה ממני לבוא ולספר את הסיפור
האישי שלי אצלה בעבודה. היה מוזר לחשוב שאני מוזמנת לבוא ולדבר בעירית תל אביב,
ועוד בבית כנסת.
כל לחיצה על דוושת הגז הבהירה לי שאני נוסעת בזמן הרבה שנים אחורה. מצאתי
חניה צדדית באחד מהחניונים המעופשים שמזכירים לך שהכל יכול לקרות, ואחרי סיור
מאולץ בעירייה, מצאתי סוף סוף את בית הכנסת.
הצגתי את עצמי, ואת הסיבה שלשמה הגעתי. המילים זרמו מתוכי. רציתי לגעת
בכל אחת ואחת, ולומר לה שזה אפשרי. לחבק כל אחת וללחוש באוזן שלה שכמו שהשם חיכה
לי, ככה בדיוק הוא מחכה גם לה.
ציינתי בפניהן שהדרך אל התשובה לא תמיד היתה קלה, ועד לאותו רגע שאני
מולם היא רצופה חתחתים ואבנים שפוצעות אותך במקומות הכי עדינים. הרגשתי שהצלחתי
לחדור פנימה, אל חומת הספקות שאולי היתה שם, מקובעת לה בתוך גבעת ההגיון והשכל
הישר.
למרבה האירוניה, לא היה להן מושג שעבורי להגיע לתל אביב זה סגירת מעגל.
והשם עדי כמה שזה דוקר. שכל מילה שיוצאת מפי חורכת את הבשר.
כל מפגש עם העיר הזאת מקיץ אותי מחלום שאני לא רוצה לזכור. מקלף ממני
שכבות שכבר הייתי בטוחה שנעלמו מזמן. כל מפגש שכזה
מזכיר ימים של מרחק גדול מהנשמה. מרחק מרונית.
השארתי להן זמן לשאלות, עונה בסבלנות לכל אחת ואחת שרוצה לדעת איך ומתי
ובעיקר למה. ושמחתי על העובדה שהן חוזרות
לעבודה עם הרבה חומר למחשבה.
אחרי שנפרדנו בחיבוק גדול, צעדתי במהירות לכיוון הרכב. מבינה שדי הרבה
זמן פחדתי לגעת בה. פחדתי לגעת בעיר הדהויה שהיתה עבורי בריחה ממציאות שחששתי
להתמודד איתה. ברחתי בעצם מהכל. ברחתי וברחתי עד שלא נותר בי כוח.
במהלך הנסיעה ראיתי אותה מבעד למראה של המכונית. ראיתי את תל אביב
שהיתה שלי ושמחתי שלא התגעגעתי. שמחתי שמחה של הקלה שהיא כבר לא חלק ממני. שהיא לא
חלק מהלבטים, לא חלק מההצגה היומית שבה הייתי בתפקיד הראשי. שמחתי שעקרתי אותה
מתוכי.
כשראיתי לפני את השלט שמורה "איילון דרום", ידעתי שכל מה
שרציתי זה לחזור הביתה. למקום שמרגיש הכי בטוח בעולם. למקום שבו הלהבה של הנרות
מהשבת שעברה עוד מחממות את הלב.
רציתי להגיע אל הבית הקטן הזה שנמצא במעלה הגבעה. רציתי את החיים שיש
לי עכשיו. חיים של תורה ותפילה, חיים של פשטות וגינת תבלינים קטנה.
תל אביב גרמה לי להבין שבתשובה שלי מצאתי מנוחה של נפש. מצאתי אבא.
מצאתי את מה שחיפשתי שנים וזה מקום להניח עליו את ראשי, תל אביב גרמה לי להבין
שבעצם מצאתי את שאהבה נפשי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: