28 בינו׳ 2020

כעבד לפני אדוניו


בס"ד




כשהתחלתי לחזור בתשובה ביקשתי להיות צדיקה. כל כך רציתי להיות דומה לכל אישה דתיה שהייתה עוברת ברחוב.

חיפשתי כל הזמן את החיצוניות שתעיד על כך שהתקבלתי לנישה הזאת שנקראת חרדית. לנישה הזאת שתכניס אותי לעולם של תורה. כל כיפה שחורה גרמה לי להתרגשות, לידיעה ברורה שעכשיו פגשתי את אחד מל"ו צדיקים שיש בדור.

שאפתי ללמוד קבלה. ללמוד משהו נסתר. חכמה עליונה. לקבל הצצה כלשהיא לחיים של האר"י הקדוש, לגעת בקדושה. לעבור לגור בצפת. לעוף הכי גבוה שאפשר.

רציתי להבין מעמקים. לקבל דעת ששמורה ליחידי סגולה, לגלות את רזי האותיות. את תורת הצבעים, את הסודות הכמוסים שיש בתורה.

ככל שלמדתי וסברתי שהחכמתי, מצאתי שאת הדבר הבסיסי ביותר עדיין לא הצלחתי להשיג. עדיין  לא התחלתי להבין מה השם רוצה ממני. עדיין לא למדתי את העיקר.

לא ידעתי שלפני כל לימוד או קורס להעצמה נשית מחכימה ככל שתהיה, השם קודם כל מבקש שתהיה עבד. תהיה עבד השם. לא שיערתי בנפשי שהתואר הכי נכסף ביהדות זה עבד.

השם מבקש את העבדות. השם מבקש ממני לבטל את רצוני בפני רצונו. את קבלת עול מלכות שמים בביטול עצמי גמור. בביטול האני. בביטול הנוחות שלי. בביטול האגו. דבר כשלעצמו קשה. שלא לומר כמעט בלתי אפשרי.

לקח לי שנים להבין שממש לא פשוט להיות פשוט. להיות כנוע. לחיות בידיעה ברורה של הגבולות והכרת השוליים. זה לדחוק הצידה את כל סדרי העדיפויות שהיו מוכרים עד כה. זה לחיות באמונה שמה שקורה זה הדבר הטוב ביותר עבורי.

אני נמצאת בעולם שמקדש את ההנהגה. את השליטה. את כוחי ועוצם ידי. את הגאווה והנפת הדגל של עצמאות מדומיינת. עצמאות שאין לה אחיזה בשום דבר.

להיות עבד השם זה לא לאפשר לשיקולים זרים להנחות אותך או לזרמים שונים לצרף אותך אליהם. זה לדעת את המקום שלך. והכי חשוב לדעת לא לזוז ממנו.

כל יום מחדש אני לומדת איך עושים את זה. איך חיים את זה. איך לא מתייאשים בדרך וקמים על הרגליים. איך לא נותנים ללב רשות דיבור. איך לא נותנים ללב להתקומם. לקחת לעצמו הפסקה.

אין לי מושג איך לעשות את זה. איך להחדיר לתוכי את ההכנעה. איך להסתפק במה שיש. איך לפנות מתוכי את מה שמיותר. איך לקשור את היצר שקורא לא פעם להרים ידיים.

הייתי רוצה לפחות פעם אחת להרגיש ככה. להרגיש כמו שעבד מרגיש לפני אדוניו. הייתי רוצה לתת למלך מלכי המלכים את מה שהכי מגיע לו בעולם. לתת לו את עצמי. לתת לו אותי. לתת לו במתנה את ה – אני. אני ואני.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

מאת:

תגובה: