בס"ד
מדינה
באבל. מדינה שטופה בדמעות מלוחות. בחוסר יכולת לעכל את המציאות. את מה שנלקח
מאיתנו בלי לחזור. את מה שנלקח לגנזי מרומים.
רק
מלראות את כמויות המשתתפים בהלוויה של מרן קנייבסקי זצ"ל, בכדי להבין את גודל
האובדן. בכדי להבין מה זה ספר תורה שנטמן ונשאר חקוק בתוכנו.
מדינה
שלמה נשטפת בדמעות. מדינה שלמה מתהלכת עם אגרוף בבטן הרכה. עם חור גדול שלא ידוע
מתי הוא ייסגר.
מרן
היה עבור כולנו עמוד של אש שהולך לפני המחנה. עמוד של תורה. עמוד של יראה. עמוד של
אמונה שיודע בוודאות מעוררת הערצה מהי בעצם המטרה.
מרן
זצ"ל מצווה אותנו במותו להמשיך ולצפות לגאולה. להמשיך ללמוד בשקידה. מרן מבקש
מאיתנו לא להתפשר על אות אחת מהתורה.
מרן
הצליח לגרום לכולנו ללכת אחריו למנוחת עולמים, אם זה ברגל ואם זה בלב, מרן הצליח
לגרום לכולנו להרגיש את האהבה שלו למלכו של עולם. את האהבה שלו ללימוד. את הבטחון
העצום שהיה לו במי שאמר והיה העולם.
בתוך
כל ההספדים והכאב שבלתי ניתן להכיל, אני חושבת שיש כאן משהו מעבר. יש כאן אמירה
אחת חזקה. יש כאן כותרת אחת גדולה שלא ניתן להתעלם ממנה.
כמויות
האנשים והילדים שנמצאים בלוויה בעצם אומרת קבל עם ועולם שאנחנו עשינו בחירה.
שאנחנו ברגע זה ממש צועקים לטאטע "נעשה ונשמע".
הלוויה
שאומרת לכל אלו שמנסים להרוס אותנו מבחוץ ומבפנים, הלוויה שמתריעה בקול גדול שלא
משנה כמה תקצצו לנו בתקציבים, או כמה תלעגו לנו, אנחנו חיים את הבחירה. אנחנו
בוחרים בתורה הקדושה.
מהלוויה
של מרן אנחנו מוסרים מסר לעולם כולו, אנחנו רוצים להיות ברורים באופן שלא משתמע
לשתי פנים. אנחנו רוצים שתדעו שאנחנו הולכים לא רק אחרי מרן, אנחנו הולכים אחרי
האמת.
האהבה
שלנו לבורא עולם, האהבה שלנו לגדולי הדור, האהבה שלנו לדפי הגמרא ולספרי הקודש היא
עזה. ותהיו בטוחים שכל המים שבעולם לא יוכלו לכבותה.
בהלוויה
הזאת הרגליים שלנו בעצם אמרו את הכל. העיניים הרטובות שלנו הסגירו את מה שמתרחש בתוך
הנשמה, את מה שקורה שם כבר מעל לאלפיים שנה.
בהלוויה
הזאת כל האמת יצאה החוצה. כל היראה התפרצה לכל עבר. כל האהבה תפסה את כולנו חזק. וביום
שאחרי הלוויה כולם כבר יידעו שאנחנו חיים את הבחירה. כולם כבר ידעו שאנחנו ממשיכים
לצעוק בכל הכח "נעשה ונשמע".
וואווו הרבנית רשמת כל כך יפה ונכון!! שנזכה לגאולה השלימה ברחמים ובחסד אמן!!
השבמחק