מחכה

 בס"ד.

 

 

חיכיתי בשקט. חיכיתי לשקט. חיכיתי לרגע שיתחולל בי השינוי. השינוי שאני מחכה לו כל כך הרבה ימים. שינוי שאני מבקשת כל כך הרבה שנים.

למדתי שסבלנות זה דבר שלפעמים מכביד על הלב. ולמדתי שלחכות זה אפילו כואב. זה משהו שמביא אחריו סוג של תסכול על חוסר של תנועה. על קפאון. על עמידה במקום.

אני עדיין מחכה לשינויים שיכו בי שורש, ויעזרו לי להתעלות. יעזרו לי לרוץ לחיים אחרים שנמצאים שם מעבר. חיים בלי קטנות של מוחין שאוחזת בי לעיתים.

אני מחכה לרגע שאצליח לפנות את המקום שאני תופסת. שאצליח לאפשר לדברים אחרים לקרות לידי. שאשאיר מקום ריק לכל העולם שמתקיים לצידי.

אני מחכה לרגע שאצליח להתרגש מהתפילה. שאתרגש מהמילים של התורה. שאצליח להגות כל אות כאילו אמרתי אותה בפעם הראשונה.

אני מחכה לנגיעה של הענווה שתפתח לי את הפתח הרחוק של האמונה. שתיקח ממני את האגו ואת התחושה המטעה כל כך של ההצלחה.

אני מחכה לקרבה שתעורר בי את האהבה. שתעורר את היראה לאינסוף. לכמיהה הבלתי נגמרת של חיים שאין בהם העמדה של פנים. חיים של אמת אחת ברורה.

אני מחכה לרגע שיהיה בי את האומץ להוריד את המסיכה. מסיכה שנמצאת איתי מהיום הראשון של החיים. שאליה אני בדרך כלל בורחת בעיתות של סכנה. בעיתות של שכחה על קיומה של נשמה.

אני מחכה לרגע שתעלה על ליבי הכרה של תודה. הכרה מתמשכת על קטן ועל גדול. על חושך ועל אור. על יש ועל אין. ועל רגע אחד בודד.  

אני מחכה לרגע שאדע איך לאהוב. לאהוב את מה ששונה. את מה שמוזר. לאהוב את הדקות, לאהוב את הדקויות. לאהוב עם לב שלם בלי פניה שנמצאת באמצע של רחוב.

אני מחכה לרגע שאסלח על טעויות. שאסלח על שגגות, שאסלח על חוסר היכולת, ועל רצון מתפשר. שאתבונן לתוך הלב של עצמי ואמצא את המחילה. מחילה על אותם ימים של שוטטות בארץ זרה.

אני מחכה לרגע שאזכה לשפלות הנעימה. שפלות שמעידה על ביטול. על הכנעה. על חתירה בלתי מתפשרת להשגת הדבקות. להשגת המטרה.

אני מחכה לרגע של עבדות אמיתית. עבדות מכבלים של זמן ושל גוף. עבדות שמגיעה בלי שום ספקות ובלי שום קושיות. עבדות שלא משאירה הרבה מקום לשאלות.

אני מחכה לשמים של תכלת בלי עננות מצויה. בלי רוח שסוערת ורוחות שמנשבות. אני מחכה לשמים בהירים שילבשו בתוכי צורה. שישקפו אותי ואת הרוח הנכונה.

אני מחכה לניגון הנכון. לניגון המדוייק. לפריטה על המיתר שיחזיר אותי לאינסוף ברוך הוא, שיחזיר אותי לקדושה. את הניגון שיחזיר את הנשמה לכור מחצבתה. אני מחכה לניגון האישי שלי לשוכן מרומים. אותו הניגון שמבקש את הרחמים.