צערה של השכינה

בס"ד


איך להרגיש את צער השכינה / הרב מוצאפי:

לזכור את החולים הרבים הנאנקים והסובלים יסורים קשים. את המשפחות העניות שאין להם לחם. את הילדים הרעבים וחסרי ביגוד מתאים. את הרווקים והרווקות ללא בני זוג. את התושבים החיים בפחד ובדאגה מאימת המחבלים הארורים.

לזכור את היהודים הרחוקים מתורה. את אותם שלא מבינים מהי שבת. את הצער הנורא שיש לאבינו שבשמים והשכינה שהשרה בתוכינו הסובלים מאותם שאינם שומרים טהרה. את העלבון הנורא לשכינה שיש ההולכים עם גויות ומטמאים את נשמותיהם ובמקומם נשארות בנות ישראל היקרות ללא בן זוג.

לזכור את שבת קדשינו המחוללת והנרמסת וזועקת בכאב נורא כי היא הברית ביננו לבין אבינו שבשמים. לשכור את האומללים שאינם מניחים תפילין. את הגברים האומללים המבטלים זמנם לריק ואינם עוסקים בתורה. את אותם עניים החיים בלחץ ובמצוקה ולעומתם עשירים נוגשים ולוחצים ומתעשרים על חשבונם.

לזכור את בית המקדש הנשרף והחרב, את בית קודש הקדשים השומם ושועלים מהלכים בו, את ערי ישראל הנרמסים ומחוללים בידי הגויים, את ארץ ישראל שיושבים בה נכרים רבים ועובדי אלילים. את ערי יהודה החרבים והשוממים.

לזכור את מיליוני היהודים המפוזרים בארבע כנפות הארץ ללא רועים ומנהיגים רוחניים אמיתיים, את אלה השוכחים יהדותם ודתם, והשכינה היא אמנו בוכה ומייללת בעבורם, בני יצאוני ואינם. את האסורים בכלא מעם ישראל והתדרדרו לעפר, איך נהפכנו מעם אחד ושפה אחת לכתות שונות ומשונות, וכל אחד מחזיק במוצאו וברבו ומזלזל בכל השאר.

לזכור את התורה הקדושה הנעלבת באין עוסק בה, ואין מי שמבארה ומפרשה כהוגן, בבהירות ובעוצמה, בלי מחלוקת ובלי קושיה, אין לנו את משה רבנו עמנו שילמדה לנו, ולא נביא שיגידה לנו, ואין לנו מלכות בית דוד הנוהגת על פי התורה הקדושה, ולא שבעים סנהדרין המפרשים אותה לאמיתה של תורה. על פיזור עם הקודש למחנות שונות ומשונות, ועל כל כך שהתורה הופכת לפעמים בידי אנשים שונים כקרדום לחפור בה.

לזכור את צערו של אבינו שבשמים, את צער השכינה הקדושה אמנו הרוחנית, את צערו של משיח המתייסר בעבורינו. את צער הצדיקים שבגן עדן הבוכים וכואבים עלינו. את צער האבות והאמהות הקדושים במערת המכפלה עלינו. את צער המתים הממתינים בבתי העלמין ומצפים מתי ניגאל והם יקומו לשמוח עמנו.

את קולה של רחל אמנו הבוכה כל לילה ברום השמיים עלינו. חזקו ואמצו ובקרוב ניגאל.