בס"ד
להיות יהודי / רונית שיינפלד
____________________
"הכנתי לך ספגטי כמו שאתה אוהב",
אמרתי לרוי נתן, ולא חיכיתי לתשובה, "זה על השיש", מועקה החלה לחלחל
במעלה גרוני, כשהבנתי מה בעצם אמרתי לו, משפט כל כך פשוט וטבעי, ודווקא עכשיו חודרת
למוחי התובנה שהוא לא בדיוק כל כך בנאלי כפי שחשבתי.
היום נהרגו לנו 13 חיילים בעזה, 13 חיילים תמימים שחרפו נפשם בהגנה
עלינו, בהגנה על האזרחים, תוך הקרבת הימים היפים ביותר שלהם. 13 חיילים כמנין
מידות הרחמים של בורא עולם, 13 פרחים שנקטפו ברחמים גמורים תחת כנפיו של הקדוש
ברוך הוא.
13 אמהות דואגות שהכינו במהלך כל השנים סירים על סירים של ספגטי,
סירים של שניצלים רכים וערבים לחיך. סירים של דגים מהבילים לשולחן של שבת. 13 אמהות שכיבסו וניקו ודאגו למצעים נקיים שיהיו
על המיטה כשישובו הביתה, 13 אמהות כואבות לחיילים שכבר לא ידעו שיש ספגטי שמחכה
להם על השיש.
במציאות הבלתי נתפסת שנכפתה עלינו, הבנתי שלהיות אמא יהודיה זה להביט
על הרוטב של הספגטי בעין אחת ולהוריד דמעה בעין השניה. זה לדעת ולהבין שזו המשנה
של חיינו כבר מעל 3000 שנה, זה לדעת ששלחת
50,000 חיילים למלחמה, ולדאוג לכל אחד בנפרד כאילו הוא בנך יחידך, בנך שלך.
נולדתי יהודייה מבלי לבחור בכך, נולדתי כאן, בארץ הזאת, בארץ המובטחת,
בארץ שסבא וסבתא שלי הלכו אחרי הרועה שלהם בארץ לא זרועה, בארץ של מדבר ושממה,
הלכו אחריו בעיוורון מוחלט, באמונה ללא עוררין שהכל לטובה.
להיות יהודי זו זכות עצומה הרבה לפני שזו חובה. זה לדעת שמה שלא תעשה
השורשים שלך נטועים עמוק עמוק בתוך האדמה. את השורשים האלו השרישו לפניך והציבו
לנו כעובדה מוצקה ואיתנה אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב.
להיות יהודי זה לדעת שבזמן שקיבלנו את התורה הגיעה איתה גם שנאה גדולה.
שנאה שמקורה בקנאה מקפיאה לעם ישראל. קנאה מעצם העובדה שיש לנו אור גדול כל כך
שנמצא אצלנו, בידינו הקדושות של העם היהודי.
להיות יהודי זה להיות שותף לגורל. שותף לכאב, שותף לשמחה, שותף לאבל
ולהלוויה גם אם אני לא מכיר את מי שנהרג, מספיק לנו שהוא יהודי אחד שאמרו עליו
שהוא לבד.
להיות יהודי זה לדעת להושיט יד בעת צרה, זה לארוז קופסאות של שימורים,
וטונות של דברים מתוקים. זה לרוץ לחבק את
אותה אמא שכואבת, ולהגיש לה כתף חמה ותומכת.
להיות יהודי אמיתי זה להיות גאה, ואפילו מנופח מגאווה, רק מלהביט על
כל מעשי החסד והיופי שיש בעם הזה, על ההתגייסות המדהימה לתפילות, לחלוקת מזון, ציציות,
תהילים ומה לא. יסלחו לי אומות העולם אבל זה דבר שיכול לקרות רק אצלנו, רק אצל עם
הספר הנצחי. העם הנבחר.
להיות יהודי זה להתרגש כל פעם מחדש ממעשי הגבורה בשדות הקטל, ממעשי
הגבורה של יפי הבלורית והתואר, זה להצטמרר מהרעות והנאמנות שמלווה אותם בעורף
האויב. זה להתפעל מהאומץ וההקרבה מול עם נבל, זה להעריץ את החיילים שהאמינו שהעיקר
זה לא לפחד כלל...
להיות יהודי זה לקבל מבול של מיילים עם שמות לברכה, שמות לתפילה. זה
לראות ולהתרגש מחיילים מאובקים בתוך הקרב, ששרים בהתרגשות עצומה, ונותנים לנו
תזכורת לסיבה שבגינה באנו בכלל לעולם, הם מזכירים לנו שבאנו לספר תהילתו של מלך חי
וקיים.
להיות יהודי זה לדעת ש "השם רועי - לא אחסר", זה להבין שאפילו אם אנחנו דואגים
וחוששים, בורא עולם הוא זה שמנהיג אותנו, מנהיג אותנו עם שבט ומשענת, מנהיג את
כולנו, וזה אומר שלא יחסר לנו דבר.
להיות יהודי זה להבין שבכל רגע נתון עלי להמליך את השם יתברך ולקבל על
עצמי את מלכותו בכניעה, עלי לבקש בכל נשימה ופעימת לב שאצליח לקיים את "בכל
לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך", אותו ורק אותו, כי כולנו היהודים יודעים, שאין
עוד מלבדו.
להיות יהודי זה להתמודד עם שנאה תהומית, ועם הטעיה מכעיסה. זה להתמודד
עם אוייבים מבחוץ ומבפנים, זה להתמודד עם ערב רב בתחפושת של משכילים ונאורים. זה
לספוג את המכות ולהמשיך לחייך, להמשיך הלאה.
להיות יהודי בימים אלו זה לראות ולחזות בפועל ממש שהפעם קרה משהו
שונה, הפעם הגיעו מים עד נפש. הפעם העולם
לא יחזור לקדמותו, הפעם מישהו או משהו הזכיר לנו מי אנחנו באמת. הפעם קיבלנו
תזכורת כואבת ומעוררת כמו שרק גלות ישמעאל יודעת לתת, תזכורת למי אנחנו, ויותר
מכך, מה אנחנו ומה כוחנו.
להיות יהודי בשעה זו זה להחליט שלא עוד, זה לצעוק בקול רם שמספיק לנו
ודי! זה לזעוק בכל במה אפשרית שאנחנו חוטר מגזע של צדיקים, חוטר מגזע של קדושי
עליון, אנחנו יהודים! ולא סתם יהודים, אלא כאלה שמאמינים, מהסוג שמקדש את שמו
ברבים.
קיבלנו פרשנות מצמררת למילה יהודי, ומהי המשמעות העיקרית שלו, מה
המשמעות של להיות עם סגולה, מה הפירוש של להיות עם לוחם. עם שחגר את כלי הנשק החשובים
ביותר שלו עוד במעמד הר סיני, כלי נשק שאיתם
אנו בלתי מנוצחים, כלי נשק בלתי קונבנציונאליים שהם בטחון, אמונה, ותפילה.
להיות יהודי זה לראות את הניסים באופן הכי מוחשי שאפשר, ניסים שאפשר לגעת
בהם, זה לדעת שהשם שומר עלינו, שהשם לא עוזב אותנו. זה לזכור את דברי אלוקים חיים בנביא,
שאמר "התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה, גם אלה תשכחנה ואנוכי לא אשכחך". זה
להפנים שזו הבטחה, הבטחה שאין בו שכחה.
להיות יהודי זה גם להבין וזה גם לקיים. זה לעשות את חלקנו בעולם הזה. לעשות
את רצונו, ולקיים את תורתו. זה להיות עבד נאמן למי שנתן בנו חיים ונפח בנו נשמה. נשמה
יהודייה וטהורה.
להיות יהודי זה להצהיר קבל עם ועולם, שאתם, כל המבקשים לכלותינו,
תזכרו כי יהודים אנחנו. תזכרו שלא יעזור לכם כלום ותוכלו לצעוק עד מחר "אללה
אכבר", בורא עולם לא נוטש את בניו ובנותיו שאמרו לו בהר סיני "נעשה
ונשמע", רק אנחנו, עם של טהורים וקדושים בחרנו ללכת אחרי מלכו של עולם בארץ
של שממה, בארץ מדבר ועייפים בלי מים.
אנו יודעים שבמהלך כל הדורות נשרפנו באש, נטבחנו בדם קר, הושפלנו עד
עפר, ואפילו נלקחה מאיתנו טיפת הכבוד האחרונה, אבל בדבר אחד לא הצלחתם שונאי ישראל!
לא הצלחתם לקחת מאיתנו את האמונה! את האמונה הבלתי מתפשרת בשוכן מרומים.
לא הצלחת לקחת מאיתנו את הדבקות ואת מסירות הנפש לדרכנו. לא הצלחתם
לקחת מאיתנו את המצפן שנמצא בכל לב יהודי. את המצפן שיורה לנו את הדרך חזרה הביתה,
את הדרך שמחכה לנו כבר אלפי שנים, את הדרך לאבא. אבא שבשמיים.
הטור נכתב לשמירה על עם ישראל
ולרפואת החולים והפצועים, ולגאולה השלמה מהרה. אמן סלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: