בס"ד
לפני בערך 26 שנים , שנסענו באוטובוס מיוחד כ-50 תלמידי ישיבה מירושלים ביום שישי בבוקר לחופשת שבת לשבות במירון ליד ציון הקדוש של הרשב"י , נסענו מכביש הבקעה , במחסום הצהל"י בבקעה ביקש אחד החיילים רשות להצטרף עמנו לנסיעה צפונה , אנחנו כמובן ששמחנו למצוות הכנסת אורחים זו הזמנו אותו לעלות לאוטובוס .
כעבור כמה דקות ניגש אליו אחד המארגנים וכיבד אותו בעוגה ושתיה , הוא מאד שמח , אחד הבחורים שעמד לידו אמר לו , "אל תשכח לברך ברכה " ואז ענה החייל , לא תודה אני לא רוצה לברך וגם לא אטעם מהעוגה והשתיה .
או אז פנה אליו ראש הישיבה שנסע עמנו ושאלו בעדינות , מה אתה פוחד לברך ולטעום מה הבעיה בכך, החייל עדיין חזק , ועונה אני לא מאמין לשטויות האלה , ראש הישיבה עונה מה הבעיה אתה לא יודע שאתה בן לעם הנבחר שאלוקים בחר בנו מכל העמים והוציא אותנו ממצרים מעבדות לחרות ונתן לנו את התורה הקדושה והביא אותנו ונתן לנו את ארץ ישראל .... עונה החייל , לא... הכל שטויות ושקרים שהמצאתם לטובתכם.
הקב"ה מיד לאחר יציאת מצרים , המילים הראשונות שביקש למשה רבינו שיאמר לבני ישראל היו : והגדת לבנך ביום ההוא לאמור ... [בספר שמות] הוא אמר ליהודים בכדי שלא ישכחו את כל מה שאני עשיתי ועושה לכם , אנא מכם , פעם בשנה בחג הפסח תתישבו יחד הורים וילדים ונכדים וספרו להם על כל מה שקרה , על הצרות ועל הגאולה והישועה הגדולה שעשה השם וגם תבקשו לילדיכם שיספרו גם לצאצאיהם עד סוף כל הדורות וכן הלאה גם הם יספרו, וזוהי מצוות סיפור יציאת מצרים וכך הגיע הסיפור לאזנינו , כך שאף אחד לא יכול להכחיש כפי שלא יכולים להכחיש את הסיפור של סבתא שלך. מה אומר לכם המילים חדרו ללבו של החייל היהודי ועיניו נצנצו ,
הוא ביקש את העוגה והשתיה בחזרה ברך ואכל , הוא החל לספר לראש הישיבה על קורות משפחתו ובין היתר סיפר שסבתא שלו עדיין היתה בחיים וחייתה עמם בקיבוץ משגב-עם כאשר היה בגיל 12 וחצי היא החלה לדבר על הנכד הבכור שלה שעומד לחגוג בר-מצוה והתקשרה לרב שיבוא להפגש עמי בקיבוץ בכדי להכין אותי לבר-מצוה והרב הגיע והסבתא תכננה לעשות מניין בקיבוץ עם ספר תורה בשבת כמו כל יהודי , כעבור כמה ימים הגיעו אלינו ממזכירות הקיבוץ והודיעו שאינם מאפשרים לעשות בר-מצוה כזו בתוככי הקיבוץ , הסבתא התקשרה לרב וביקשה לדחות את העניין ולעשות את הכל מחוץ לקיבוץ , כעבור חודש הסבתא חלתה ואושפזה ולדאבון לב נפטרה והלכה לעולמה . ואני, אומר החייל היהודי עד היום לא הנחתי תפילין ...
ראש הישיבה החל להסביר לו את החומרה של העניין שיהודי לא הניח אף פעם תפילין , החייל ביקש לקיים לראשונה בחייו מצוות הנחת תפילין ... הוא עלה איתנו לציון הקדוש של רבי שמעון בר יוחאי במירון והניח תפילין בכזו התרגשות .[אנילא יכול לשכוח את המעמד הזה] לאחר מכן הודה לכולנו והמשיך לדרכו לבית הוריו בקיבוץ משגב-עם . אני מאמין שכנראה זכה להמשיך את חייו כיהודי שומר תורה ומצוות .
לפני בערך 26 שנים , שנסענו באוטובוס מיוחד כ-50 תלמידי ישיבה מירושלים ביום שישי בבוקר לחופשת שבת לשבות במירון ליד ציון הקדוש של הרשב"י , נסענו מכביש הבקעה , במחסום הצהל"י בבקעה ביקש אחד החיילים רשות להצטרף עמנו לנסיעה צפונה , אנחנו כמובן ששמחנו למצוות הכנסת אורחים זו הזמנו אותו לעלות לאוטובוס .
כעבור כמה דקות ניגש אליו אחד המארגנים וכיבד אותו בעוגה ושתיה , הוא מאד שמח , אחד הבחורים שעמד לידו אמר לו , "אל תשכח לברך ברכה " ואז ענה החייל , לא תודה אני לא רוצה לברך וגם לא אטעם מהעוגה והשתיה .
או אז פנה אליו ראש הישיבה שנסע עמנו ושאלו בעדינות , מה אתה פוחד לברך ולטעום מה הבעיה בכך, החייל עדיין חזק , ועונה אני לא מאמין לשטויות האלה , ראש הישיבה עונה מה הבעיה אתה לא יודע שאתה בן לעם הנבחר שאלוקים בחר בנו מכל העמים והוציא אותנו ממצרים מעבדות לחרות ונתן לנו את התורה הקדושה והביא אותנו ונתן לנו את ארץ ישראל .... עונה החייל , לא... הכל שטויות ושקרים שהמצאתם לטובתכם.
ענה לו הרב בחכמה, נכון ... הכל שקר גם השואה לא היתה והומצאה על ידי קבוצת יהודים שרצו לעורר חמלה על העם היהודי לטובתם והמציאו סיפור מדהים [באותה תקופה צצו כמה מכחישי שואה] הרים החייל את קולו ואמר , תשמע אדוני , אמא שלי מספרת לנו שאמא שלה סיפרה לה כל מה שעבר עליה בתקופת השואה במחנות ריכוז כל מיני סיפורים מזוויעים, ואני מאמין לה כל מה שהיא מספרת.
על כך ענה לו הרב , אני מודה לך על המילים , בא ואסביר לך מי סיפר לי על יציאת מצרים ומתן תורה וכל הניסים שהיו לעם ישראל .
על כך ענה לו הרב , אני מודה לך על המילים , בא ואסביר לך מי סיפר לי על יציאת מצרים ומתן תורה וכל הניסים שהיו לעם ישראל .
הקב"ה מיד לאחר יציאת מצרים , המילים הראשונות שביקש למשה רבינו שיאמר לבני ישראל היו : והגדת לבנך ביום ההוא לאמור ... [בספר שמות] הוא אמר ליהודים בכדי שלא ישכחו את כל מה שאני עשיתי ועושה לכם , אנא מכם , פעם בשנה בחג הפסח תתישבו יחד הורים וילדים ונכדים וספרו להם על כל מה שקרה , על הצרות ועל הגאולה והישועה הגדולה שעשה השם וגם תבקשו לילדיכם שיספרו גם לצאצאיהם עד סוף כל הדורות וכן הלאה גם הם יספרו, וזוהי מצוות סיפור יציאת מצרים וכך הגיע הסיפור לאזנינו , כך שאף אחד לא יכול להכחיש כפי שלא יכולים להכחיש את הסיפור של סבתא שלך. מה אומר לכם המילים חדרו ללבו של החייל היהודי ועיניו נצנצו ,
הוא ביקש את העוגה והשתיה בחזרה ברך ואכל , הוא החל לספר לראש הישיבה על קורות משפחתו ובין היתר סיפר שסבתא שלו עדיין היתה בחיים וחייתה עמם בקיבוץ משגב-עם כאשר היה בגיל 12 וחצי היא החלה לדבר על הנכד הבכור שלה שעומד לחגוג בר-מצוה והתקשרה לרב שיבוא להפגש עמי בקיבוץ בכדי להכין אותי לבר-מצוה והרב הגיע והסבתא תכננה לעשות מניין בקיבוץ עם ספר תורה בשבת כמו כל יהודי , כעבור כמה ימים הגיעו אלינו ממזכירות הקיבוץ והודיעו שאינם מאפשרים לעשות בר-מצוה כזו בתוככי הקיבוץ , הסבתא התקשרה לרב וביקשה לדחות את העניין ולעשות את הכל מחוץ לקיבוץ , כעבור חודש הסבתא חלתה ואושפזה ולדאבון לב נפטרה והלכה לעולמה . ואני, אומר החייל היהודי עד היום לא הנחתי תפילין ...
ראש הישיבה החל להסביר לו את החומרה של העניין שיהודי לא הניח אף פעם תפילין , החייל ביקש לקיים לראשונה בחייו מצוות הנחת תפילין ... הוא עלה איתנו לציון הקדוש של רבי שמעון בר יוחאי במירון והניח תפילין בכזו התרגשות .[אנילא יכול לשכוח את המעמד הזה] לאחר מכן הודה לכולנו והמשיך לדרכו לבית הוריו בקיבוץ משגב-עם . אני מאמין שכנראה זכה להמשיך את חייו כיהודי שומר תורה ומצוות .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: