מכתב פרידה

בס"ד

מכתב פרידה של חייל שנפטר - מהקיר של מזכה הרבים :
_______________________________________

אבא, אמא אתם לא כועסים עליי נכון?! לא נפרדתי ממכם כמו שצריך. 
הבטחתי לכם שאני יחזור לשבת. הבטחתי. אבל המדינה קראה לי,
לא יכולתי לסרב.
ככה לימדתם אותי לא?להלחם, להיות גיבור. קיבלתי הזדמנות ,
לא יכולתי לומר לא, גם במחיר חיי.אבא,אמא: אני סומך עליכם שתשמרו על 
המשפחה מאוחדת. שתמשיכו לחיות כאילו אני איתכם. 
אני רק אבקש ממכם דבר אחד נוסף, בערב שבת 
שכולכם יושבים לסעוד את סעודת השבת, תשמרו לי על הכיסא שלי, 
אני מבטיח לבוא לבקר . אתם לא תראו אותי,
אבל אני אביט על כול אחד ואחת ממכם. 
אנא ממכם, אל תיהיו עצובים, אני תמיד יהיה בנכם 
אני לעד ישאר אחיכם. גם המוות לא יפריד בנינו.
גם אש חיה לא תשנה זאת. אל תדאגי לי אמא, אני לא לבד, 
אני נמצא פה יחד עם החברים מהבסיס,
את זוכרת איך הזמנתי את כולם לארוחת ערב אצלנו בבית?
איך אמרת לי באותו היום, בני, אלה חברים לכול החיים?! 
אמא טעית, הם חברים נאמנים גם אחרי החיים, 
הם חברים גם לאחר המוות,
הם כבר הוכיחו לי זאת כשלא הסכימו לשחרר אותי לבד מן החיים,
הם החליטו ללוות אותי למעלה, להשאר לצידי יומם ולילה, אפילו במחיר חייהם.
אבא אנא ממך אל תשמור על הכיסא שלי בבית הכנסת , תן אותו למישהו אחר.
אני לא צריך לדבר עם אלוהים ,אני נפגש איתו מידי יום ביומו.
אחותי היקרה ,בשבת , כשאת מדליקה נרות שבת, תדליקי נר אחד בשבילי.
אני מבטיח להקשיב לך לכול מה שתאמרי, לעזור בכול מה שתבקשי.
אחי הקטן- אומנם כבר לא נשחק כדורגל בשבתות החופשיות שלי,
אבל אל תשכח שאני אביט בך מלמעלה ,אריע בשמך, 
אמחה כפיים בכול גול שתבקיע, תקדיש לי חלק מהם.
אני אזכור זאת, אני מבטיח. שתגיע לגיל צבא, אל תוותר,
זו חווה של פעם בחיים. אם תשאל אותי: אני לא מצטער על שום דבר שקרה,
 והייתי חוזר על הכול שוב בלי לשנות דבר.
ואתם אזרחי מדינת ישראל אל תבכו על מותי, במלחמה הזו שווה למות.
אני וכול החבר׳ה פה מוסרים לכם אהבה ללא תנאים, אנחנו נתפלל עבורכם,
נתפלל עבור חברינו שנלחמים על המדינה נגד אוייבי ישראל שם בעזה.
תעודדו אותם,למרות כוחם, הם זקוקים לכול שריקת עידוד,הם זקוקים למילה טובה,
לליטוף חם, לכתף תומכת.המדינה שלנו שווה כל דמעה, המדינה שלנו שווה כול מלחמה.
אל תוותרו לעולם על המדינה ששיכת רק לנו..אוהבים אתכם המון ..החבר׳ה מלמעלה.