בס"ד
פרשתנו עוסקת ביצחק אבינו ובתולדותיו. נאמר בגמרא, שלעתיד לבוא יאמרו ליצחק "כי אתה אבינו". מזה ניתן להסיק, כי דווקא ביצחק ובדרכו יש מעלה מיוחדת, הקשורה במיוחד לתקופה של הגאולה האמיתית והשלמה.
ייחודו של יצחק הוא בכך, שהוא חי כל ימיו בארץ-ישראל - לא כאברהם, שירד למצרים בעת הרעב, ולא כיעקב שהלך לחרן. כאשר היה "רעב בארץ", בימי יצחק, אמר לו הקב"ה: "אל תרד מצרימה, שכון בארץ... הזאת... ואברכך". זאת, משום שאחרי העקידה נחשב יצחק "עולה תמימה" והוא צריך להימצא רק במקום קדוש - "אין חוץ-לארץ כדאי לך".
בכך מהווה יצחק "סימן לבנים". הוא מסמל את המעמד השלם של עם-ישראל, שמקומו האמיתי אינו בגלות, בחוץ לארץ, אלא דווקא "על שולחן אביהם", במצב של גאולה, בארץ-ישראל.
יצחק אבינו מזכיר לנו, שבתקופת הגלות הננו כ"בנים שגלו מעל שולחן אביהם", ושאסור לנו לשקוט בגלות, אלא עלינו לצפות ולתבוע שלוש פעמים ביום: ,את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", "ותחזינה עיננו בשובך לציון", שנזכה לגאולה ולשלמות של כל עם-ישראל בארץ-ישראל.
גם שיטתו ודרכו של יצחק אבינו קשורה יותר לזמן הגאולה. אף שיצחק המשיך את דרכו של אביו, אברהם, בהפצת האמונה בה', הוא עשה זאת בדרך שונה: אברהם עשה זאת על-ידי שנדד ממקום למקום, כולל למצרים, ובכל מקום פירסם שיש בורא לעולם. לעומתו, יצחק, נשאר תמיד במקומו, בארץ-ישראל, אלא שהוא הקרין סביבו קדושה כה עזה, עד שהאנשים נמשכו ובאו אליו, וכך השפיע עליהם.
בזמן הגלות פועל עם-ישראל בשיטתו של אברהם. עם-ישראל נודד ממקום למקום, מגיע לכל קצווי תבל, מתוך מטרה לפרסם את שם ה' ולהשכין קדושה בכל מקום על-ידי קיום התורה והמצוות. אבל לאחר הגאולה יקרין העם היהודי את הקדושה בדרכו של יצחק: הוא ימצא בארץ-ישראל, אבל הקדושה שתתגלה דרכו, ודרך בית-המקדש השלישי, תמשוך אליה את כל הגויים, ככתוב: ונהרו אליו כל הגויים... כי מציון תצא תורה".
אלא שעיקר עבודתם הרוחנית היא בתוך מציאות העולם, צריכים לאמץ גם את דרכו של אברהם ולהפיץ את התורה גם בחוץ.
הרב יוסי מזרחי
פרשתנו עוסקת ביצחק אבינו ובתולדותיו. נאמר בגמרא, שלעתיד לבוא יאמרו ליצחק "כי אתה אבינו". מזה ניתן להסיק, כי דווקא ביצחק ובדרכו יש מעלה מיוחדת, הקשורה במיוחד לתקופה של הגאולה האמיתית והשלמה.
ייחודו של יצחק הוא בכך, שהוא חי כל ימיו בארץ-ישראל - לא כאברהם, שירד למצרים בעת הרעב, ולא כיעקב שהלך לחרן. כאשר היה "רעב בארץ", בימי יצחק, אמר לו הקב"ה: "אל תרד מצרימה, שכון בארץ... הזאת... ואברכך". זאת, משום שאחרי העקידה נחשב יצחק "עולה תמימה" והוא צריך להימצא רק במקום קדוש - "אין חוץ-לארץ כדאי לך".
בכך מהווה יצחק "סימן לבנים". הוא מסמל את המעמד השלם של עם-ישראל, שמקומו האמיתי אינו בגלות, בחוץ לארץ, אלא דווקא "על שולחן אביהם", במצב של גאולה, בארץ-ישראל.
יצחק אבינו מזכיר לנו, שבתקופת הגלות הננו כ"בנים שגלו מעל שולחן אביהם", ושאסור לנו לשקוט בגלות, אלא עלינו לצפות ולתבוע שלוש פעמים ביום: ,את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", "ותחזינה עיננו בשובך לציון", שנזכה לגאולה ולשלמות של כל עם-ישראל בארץ-ישראל.
גם שיטתו ודרכו של יצחק אבינו קשורה יותר לזמן הגאולה. אף שיצחק המשיך את דרכו של אביו, אברהם, בהפצת האמונה בה', הוא עשה זאת בדרך שונה: אברהם עשה זאת על-ידי שנדד ממקום למקום, כולל למצרים, ובכל מקום פירסם שיש בורא לעולם. לעומתו, יצחק, נשאר תמיד במקומו, בארץ-ישראל, אלא שהוא הקרין סביבו קדושה כה עזה, עד שהאנשים נמשכו ובאו אליו, וכך השפיע עליהם.
בזמן הגלות פועל עם-ישראל בשיטתו של אברהם. עם-ישראל נודד ממקום למקום, מגיע לכל קצווי תבל, מתוך מטרה לפרסם את שם ה' ולהשכין קדושה בכל מקום על-ידי קיום התורה והמצוות. אבל לאחר הגאולה יקרין העם היהודי את הקדושה בדרכו של יצחק: הוא ימצא בארץ-ישראל, אבל הקדושה שתתגלה דרכו, ודרך בית-המקדש השלישי, תמשוך אליה את כל הגויים, ככתוב: ונהרו אליו כל הגויים... כי מציון תצא תורה".
אלא שעיקר עבודתם הרוחנית היא בתוך מציאות העולם, צריכים לאמץ גם את דרכו של אברהם ולהפיץ את התורה גם בחוץ.
הרב יוסי מזרחי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: