בס"ד
אחד מנשיאי חב''ד סיפר את שראה פעם בחזיון הלילה:
ישנתי, ובא אלי רבי אחד מאלו שהכרתי וקראני
ישנתי, ובא אלי רבי אחד מאלו שהכרתי וקראני
ללכת עמו, והלכתי. הלכנו במהירות גדולה כמו בריצה,
עד שהגענו להר גבוה. הרבי עלה ואני לא יכולתי
עד שהגענו להר גבוה. הרבי עלה ואני לא יכולתי
לעלות כי לא היה לי כח. אמר לי הרבי: אמור מה שהנך
יודע בעל פה ותוכל לעלות. אמרתי מה שידעתי
יודע בעל פה ותוכל לעלות. אמרתי מה שידעתי
ועליתי. בראש ההר היה מגדל עוז, מסביב למגדל היה
שטח רחב מאוד, ובו נשמות לבושות בגדי שבת.
שטח רחב מאוד, ובו נשמות לבושות בגדי שבת.
הרבי הסביר לי כי המגדל הוא מגדל דוד, והנשמות הם
אבות ואמהות שבניהם אמרו תהלים בהושענה
אבות ואמהות שבניהם אמרו תהלים בהושענה
רבה. אחר כך יצאו בריקוד, כפי שרוקדים בשמחת תורה.
פתאום נעשה חושך, בשמים החלו להתנוצץ
פתאום נעשה חושך, בשמים החלו להתנוצץ
כוכבים. אמר לי הרבי: אלו הם אותיות התהלים...
(ספר השיחות, תרצ''ו)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: