בס"ד
אולם שמה של הפרשה הוא דווקא "חיי שרה" - בדיוק ההפך מהמסופר בה. לפי הידוע, ששמה של פרשה בתורה מדוייק בתכלית, הרי שצריך להיות קשר עמוק בין המסופר בפרשה למהותם האמיתית של "חיי שרה".
חיים אמיתיים הם נצחיים. הם אינם מסתיימים בשעת הפטירה, אלא מוסיפים ובאים לידי ביטוי בצאצאי האדם ובמהלך החיים שנמשך אחר-כך בעולם. מבחינה זו דווקא האירועים שלאחר הפטירה הם המעידים על טיבם של החיים.
דווקא בפרשתנו, המספרת על האירועים שלאחר פטירת שרה, אנו רואים את נצחיות חייה. אנו רואים את רבקה, הממשיכה את דרכה של שרה, וגורמת לחידוש שלושת הניסים שהיו בימיה. ועוד: כל אירועי הפרשה מלמדים, כי שיטתה של שרה היא שניצחה.
כאן עלינו להבחין בין שרה לבין אברהם: שרה הייתה אמו של יצחק בלבד. מאז היוולדו שאפה לכך, שהשפע האלוקי יופנה רק אליו, בהיותו זה שמסמל את הקדושה. אברהם , לעומתה, היה גם אביהן של אומות אחרות (ישמעאל ובני קטורה), והעניק מאשר לו לכולם. שרה חפצה לגרש את "בן האמה", אך אברהם הצטער על גירושו והתפלל גם עבור ישמעאל.
האירועים המסופרים בפרשתנו, מעידים על צדקת דרכה של שרה דווקא. הפרשה נפתחת בסיפור מערת המכפלה. במקורה, הייתה המערה מקום קבורתם של אדם וחוה, הורי כל המין האנושי. והנה אנו רואים שאברהם קונה את המערה לקבורת שרה, ובפועל נקברו בה רק האבות והאמהות של עם-ישראל כשאיפת שרה, שביקשה להפנות את השפע האלוקי רק לעבר יצחק!
מוסיף על כך המאורע השני , שליחות אליעזר: על אליעזר, תלמידו המובהק של אברהם, נאמר "שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים". הוא גם זכה לניסים רבים. ועם זאת, לא היה ראוי לכך שיצחק ישא את בתו, כהסבר אברהם: "בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מידבק בברוך".
גם סיום הפרשה מוכיח על כך. אומרת התורה: "ויתן אברהם את כל אשר לו, ליצחק", ואילו לבני הפילגשים נתן מתנות "וישלחם מעל יצחק בנו". כך מוכיחה הפרשה כולה את צדקת דרכה של שרה אמנו, שראתה את המשכה דווקא ביצחק בנה וביקשה להעביר אליו את השפע האלוקי. לכן נקראת הפרשה חיי שרה, כי דווקא בה אנו מגלים את נצחיותם ואת צדקתם של חייה!
פרשת חיים שרה:
______________
פרשתנו כולה, עוסקת במאורעות שאירעו לאחר פטירת שרה אמנו: קניית מערת-המכפלה כדי לקברה; נישואי יצחק לרבקה, שבה הוא מתנחם על פטירת אמו; ולבסוף מסופר על נישואי אברהם וקטורה (היא הגר) ועל תולדות ישמעאל.
אולם שמה של הפרשה הוא דווקא "חיי שרה" - בדיוק ההפך מהמסופר בה. לפי הידוע, ששמה של פרשה בתורה מדוייק בתכלית, הרי שצריך להיות קשר עמוק בין המסופר בפרשה למהותם האמיתית של "חיי שרה".
חיים אמיתיים הם נצחיים. הם אינם מסתיימים בשעת הפטירה, אלא מוסיפים ובאים לידי ביטוי בצאצאי האדם ובמהלך החיים שנמשך אחר-כך בעולם. מבחינה זו דווקא האירועים שלאחר הפטירה הם המעידים על טיבם של החיים.
דווקא בפרשתנו, המספרת על האירועים שלאחר פטירת שרה, אנו רואים את נצחיות חייה. אנו רואים את רבקה, הממשיכה את דרכה של שרה, וגורמת לחידוש שלושת הניסים שהיו בימיה. ועוד: כל אירועי הפרשה מלמדים, כי שיטתה של שרה היא שניצחה.
כאן עלינו להבחין בין שרה לבין אברהם: שרה הייתה אמו של יצחק בלבד. מאז היוולדו שאפה לכך, שהשפע האלוקי יופנה רק אליו, בהיותו זה שמסמל את הקדושה. אברהם , לעומתה, היה גם אביהן של אומות אחרות (ישמעאל ובני קטורה), והעניק מאשר לו לכולם. שרה חפצה לגרש את "בן האמה", אך אברהם הצטער על גירושו והתפלל גם עבור ישמעאל.
האירועים המסופרים בפרשתנו, מעידים על צדקת דרכה של שרה דווקא. הפרשה נפתחת בסיפור מערת המכפלה. במקורה, הייתה המערה מקום קבורתם של אדם וחוה, הורי כל המין האנושי. והנה אנו רואים שאברהם קונה את המערה לקבורת שרה, ובפועל נקברו בה רק האבות והאמהות של עם-ישראל כשאיפת שרה, שביקשה להפנות את השפע האלוקי רק לעבר יצחק!
מוסיף על כך המאורע השני , שליחות אליעזר: על אליעזר, תלמידו המובהק של אברהם, נאמר "שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים". הוא גם זכה לניסים רבים. ועם זאת, לא היה ראוי לכך שיצחק ישא את בתו, כהסבר אברהם: "בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מידבק בברוך".
גם סיום הפרשה מוכיח על כך. אומרת התורה: "ויתן אברהם את כל אשר לו, ליצחק", ואילו לבני הפילגשים נתן מתנות "וישלחם מעל יצחק בנו". כך מוכיחה הפרשה כולה את צדקת דרכה של שרה אמנו, שראתה את המשכה דווקא ביצחק בנה וביקשה להעביר אליו את השפע האלוקי. לכן נקראת הפרשה חיי שרה, כי דווקא בה אנו מגלים את נצחיותם ואת צדקתם של חייה!
הרב יוסי מזרחי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: