דיבוק שנכנס בילדה

בס"ד


לפנינו סיפורו של רבי אלחנן: על הדרך מאיישישאק לוילנא, יש כפר הנקרא סטרלצי

וסמוך לו כפר פאסלי, ושם גר יהודי ושמו נחום.

_________________________________________

והנה בשנת תרס"ט, יום חמישי ד' אדר, בא נחום עם בתו בת ה14- לראדין אל החפץ חיים. 

הוא סיפר כי בתו היתה חולנית, ואמר שיש בה גלגול.

 (דהיינו שנכנס לתוכה איזה רוח של אדם שכבר נפטר). וסיפר לי האב כיצד נכנסה

הרוח לתוך בתו. ואמר לי: אחר חנוכה, בחודש טבת (דהיינו בערך לפני כחודשיים), 

נפל אצלנו סוס ומת ברפת. תיכף בשומענו זאת יצאנו, אנשי הבית, בבהלה, וגם בתי 

זאת יצאה. בחזרתה מהרפת היתה מכוסה בזיעה ונכנסה אל הבית ושתתה מים קרים...

ומהעת ההיא חלתה. 

בתחילה היה אוחזה לפעמים התכווצות חזקה, ואז היתה נופלת כאבן דומם בלא 

שום הרגשים. וכשזה היה קורה לה לא ידעה כלום מהנעשה עמה,

רק שהיתה בלא כוח בגלל היסורים. אחר כך היה נשמע ממנה קול מנגן,

ואחר כך היה מדבר. והגיד לי הקול, איך שהיתה (אותה רוח שנכנסה בבתי) נערה בת 

12 אצל הורים זקנים, ומצבה הרע הביאה לזה, שתמיר דתה. 

והיא היתה אז בעיר קטנה, וילדי ישראל היו רצים אחריה וקוראים אותה משומדת,

והלכה עם נוכרים שונאי ישראל וחנקה שני ילדים מישראל. 

וחמש שנים אחרי זה, כשהיתה בת 17 שנה - מתה, ודנוה בבית דין של מעלה.

 והסבירה לי הרוח, כיצד היא מתגלגלת בעולם מאותה עת. והמשיכה הרוח ואמרה לי,

שבתחילה (אחר פטירתה) נכנסה הרוח שלה לתוך הצלם (הצלב) של קברה.

אחר כך ניתצו את הצלם ונכנסה לאילן. וקצצו את האילן... ולבסוף 

נכנסה לתוך אבן, שהיתה מונחת ברפת, שהסוס עמד שם. והסוס נגע באבן ותיכף מת...

ומהסוס נכנסה לתוך כוס המים... והוסיפה הרוח ואמרה: בעת שכולכם נכנסתם במרוצה

לרפת ראיתי את כולכם. וגם אותה, דהיינו בתך, ראיתי, ובכלל לא רציתי להסתכל עליה.

ועוד אמרה שבפסח שנה זו ימלאו חמש שנים מעת שמתה, וישארו עוד עשר שנים.

ושאלתי אותה: אבל מה יש לך מהילדה שלי? והשיבה לי הרוח 

בקול עצב מאוד: ר' נחום, אתה לא יודע שרע לי? והמשכתי לשאול: לך רע, כי את חוטאת, 

אבל מה אשמה בתי?! והשיבה: היא, גם כן חוטאת! והוספתי לשאול: במה?

והשיבה לי: ילדה כזאת, כשהיא שותה מים צריכה לברך.

אם היא היתה מברכת, לא הייתי יכולה להכנס אליה!