בס"ד
נלקח מאתר כתר מלכות
__________________
נכון שאמך הולכת בפאה, מורותייך הלכו בפאה, אפילו אשת האדמו"ר הצדקת הולכת בפאה, והרחוב החרדי מלא בפאות מכל בכל.
את אומרת לעצמך שבוודאי אם כולן הולכות כך אז יש לי על מי לסמוך. אך זכרי, בת ישראל יקרה, חובה עלינו ללמוד בעצמנו היכן מונחת האמת ויגיע היום בו נצטרך כל אחת ואחת לעמוד מול מלך מלכי המלכים לבד ולתת את הדין. ומה יועיל לנו לטמון את ראשנו בחול ולהימנע מהבירור אם נגלה אז שכל חיינו טעינו והנה אין דרך חזרה.
אני פונה אלייך מלבה של אשה לאשה, את כל אחת מאתנו מפתה היצר להראות את יופייה, כל אחת מאיתנו אוהבת מחמאות וכל אחת מאיתנו חוששת ממה שיאמרו עלינו. וזה הניסיון הגדול של כל אשה בצניעות. ניסיון שחובה עלינו לעמוד בו. כל אחת מאתנו עומדת ערב שבת מול נרות השבת ומתפללת שבעלי לא יחשוב בשום אשה בעולם זולתי, אך מדוע אנו עושות לחברותנו את מה ששנוא עלינו, מדוע אנו מתקשטות ברשות הרבים לעיניהם של בעלים אחרים בעוד האשה הצנועה העוטה על ראשה מטפחת ובגד רחב ולעיתים אף סופגת בגין כך ביזיונות במסירות נפש כדי שבעלך היקר לא ייתן בה את עיניו.
אנו נמצאות בדור אחרון, דור מ"ט שערי טומאה בו היצר מתגבר ביותר והסתר הפנים גדול מאוד.
עלייך לדעת שהטענה שרוב הציבור נוהג כך אינה בהכרח משקפת את הנכון והצודק, אדרבה, ההיסטוריה של כלל ישראל מלמדת אותנו כי פעמים רבות הרוב טעה בדרכו והצדק היה עם המיעוט.
הרבה נשים טועות ולא יודעות ש'שער באשה ערוה' ואיסור 'פריעת ראש' הם שני דינים שונים ונפרדים זה מזה. האיסור של פריעת הראש שהוא מדאורייתא לכולי עלמא חל רק על האשה משום פריצות דגברי. ואילו האיסור של שער באשה ערוה שהוא מדרבנן לדעת כולם קאי על האיש שאסור בדברי תורה כנגד השער אפילו של אשתו משום הרהור ומיאוס (ש"ע הגר"ז עה'-ד'). אמר הרה"ק רבי יששכר דב מבעלז זי"ע (קונטרס דיבורים קדושים): "כל מי שלומד בשו"ע ביראת שמים רואה היטב שאין חילוק בין שערות עצמן לפאה נכרית שנקרא שייטעל". וכן צווחים הרבה מגדולי הדור השכם וערב ואין אוזן החפצה לשמוע את הדברים. מכיון שמראה האשה יכול להוות מכשול חמור מאד להחטיא את הרבים, לפיכך כתב רבינו יונה באגרת התשובה וז"ל: "וצריכה האשה שתהא צנועה ונזהרת מאוד שלא יסתכלו בה בני אדם חוץ מבעלה מפני שהמסתכלים בפניה או בידיה יורדים לגיהנם והיא ענושה על כל אחד ואחד מהם מפני שהחטיאה אותם ולא נהגה צניעות בעצמה ונכשלו בה." ולכן גם אם היה אולי איזה שהוא צד ללמד כף זכות על "מנהג" זה של הליכה בפאה נכרית גלויה ברה"ר, אזי ודאי שזה היה שייך אך ורק באותן הפאות כגון אלו שהיו אז בזמן הגזירות לפני כמאה ושמונים שנה, שהיה ניכר היטב שהן גוף זר, אינן דומות לשער אינן מיפות את האשה, ולכן אינן מכשילות את הרבים, וגם אז זה היה רק במצב של חוסר ברירה אחרת מפני הסכנה הגדולה בגלל הגזירות של הצאר הרוסי ומתוך בחירת הרע במיעוטו, כמו שכתב גם הגה"צ בנימין ראבינאוויטש זי"ע (בהסכמתו לספר דת משה וישראל) וז"ל: "הנה מנהג חבישת פאה נכרית ברה"ר, חדרה ונתפשטה בתוך ישראל קדושים לפני כמאה וחמישים שנה, באשמת הצאר הרוסי שגזר על ישראל לשנות לבושם ולצאת בנות ישראל פרועות ראש...על כן במצב של לית ברירה בחרו את הרע במיעוטו. גם לאחר שבטלה הגזירה נשאר המנהג מאחר שהתרגלו לזה וכך נמשך הדבר בדורות ש אחריהם עד שנשתכח מקור המשחת למנהג זה." עכ"ל.
להבדיל מהפאות של אז, הפאות שבימנו מיוצרות בכוונה על ידי היצרנים הנכרים למשוך העיניים ולנקר הלבבות של הגברים, ומיפות מאד את הנשים באותו הקישוט שנאסר על ידי תורתנו הקדושה, ועוד הרבה יותר מאשר שערותיהן הטבעיות. ולכן הן מושכות מאד גורמות לגירוי היצרים "מכשילין אנשים ומחטיאים רבים בהרהורי עבירה שקשין מעבירה". וכדי להבין את חומרת העוון שיש בו החטאת הרבים נעתיק את דברי הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ג' סעיף ו' שכתב שם וז"ל: "ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונידונים על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים המינים... ומחטיאי הרבים" עכ"ל. ובסוף סעיף י' שם כתב הרמב"ם וז"ל: "ומחטיאי הרבים כיצד, אחד שהחטיא בדבר גדול כגון ירובעם וצדוק ובייתוס, ואחד שהחטיא בדבר קל ואפילו לבטל מצות עשה ... או שהטעה אחרים." עכ"ל.
אם ברצונך ללמוד את סוגיית הפאה הנכרית צרי קשר ונשלח אלייך חינם את קונטרס הסוגיה.
לפרטים 050-4141441
נלקח מאתר כתר מלכות
__________________
נכון שאמך הולכת בפאה, מורותייך הלכו בפאה, אפילו אשת האדמו"ר הצדקת הולכת בפאה, והרחוב החרדי מלא בפאות מכל בכל.
את אומרת לעצמך שבוודאי אם כולן הולכות כך אז יש לי על מי לסמוך. אך זכרי, בת ישראל יקרה, חובה עלינו ללמוד בעצמנו היכן מונחת האמת ויגיע היום בו נצטרך כל אחת ואחת לעמוד מול מלך מלכי המלכים לבד ולתת את הדין. ומה יועיל לנו לטמון את ראשנו בחול ולהימנע מהבירור אם נגלה אז שכל חיינו טעינו והנה אין דרך חזרה.
אני פונה אלייך מלבה של אשה לאשה, את כל אחת מאתנו מפתה היצר להראות את יופייה, כל אחת מאיתנו אוהבת מחמאות וכל אחת מאיתנו חוששת ממה שיאמרו עלינו. וזה הניסיון הגדול של כל אשה בצניעות. ניסיון שחובה עלינו לעמוד בו. כל אחת מאתנו עומדת ערב שבת מול נרות השבת ומתפללת שבעלי לא יחשוב בשום אשה בעולם זולתי, אך מדוע אנו עושות לחברותנו את מה ששנוא עלינו, מדוע אנו מתקשטות ברשות הרבים לעיניהם של בעלים אחרים בעוד האשה הצנועה העוטה על ראשה מטפחת ובגד רחב ולעיתים אף סופגת בגין כך ביזיונות במסירות נפש כדי שבעלך היקר לא ייתן בה את עיניו.
אנו נמצאות בדור אחרון, דור מ"ט שערי טומאה בו היצר מתגבר ביותר והסתר הפנים גדול מאוד.
עלייך לדעת שהטענה שרוב הציבור נוהג כך אינה בהכרח משקפת את הנכון והצודק, אדרבה, ההיסטוריה של כלל ישראל מלמדת אותנו כי פעמים רבות הרוב טעה בדרכו והצדק היה עם המיעוט.
למשל, ביציאת מצרים, כתב רש"י(שמות יג, יח) שיצאו אחד מחמשה וד' חלקים מתו בשלשת ימי אפילה, ובתנחומא (בשלח פא) יש דעה שיצאו אחד מחמשת אלפים. מבהיל הדבר לחשוב, כי אדם אחד עמד נגד ארבעת אלפים תשע מאות תשעים ותשעה איש, והצדק היה עמו. בחטא המרגלים, עשרת נשיאי העדה וגם כל העם הוציאו דיבת הארץ רעה, ויהושע וכלב נשאו לבדם את דגל האמת. בימי גדעון, מסופר בשופטים (פרק ז') שמתוך עשרות אלפי אנשי צבא שרצו להילחם נגד מדין, נמצאו רק שלוש מאות איש שלא עבדו לבעל. בימי אליהו, כתוב במלכים (יט, יח), "וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל, שִׁבְעַת אֲלָפִים: כָּל-הַבִּרְכַּיִם, אֲשֶׁר לֹא-כָרְעוּ לַבַּעַל, וְכָל-הַפֶּה, אֲשֶׁר לֹא-נָשַׁק לוֹ". בימי מרדכי, איתא בחז"ל (אסתר רבה ז, יג), כיון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם ואמר להם לא תלכו לאכול בסעודתו של אחשורוש, ולא שמעו לדברי מרדכי והלכו "כולם" לבית המשתה. בימי היוונים, רוב העם הושפעו מהיוונים ורק מעטים נשארו נאמנים לה', עי' (סנהדרין מו.) וברש"י ד"ה אלא שהשעה. בליטא לפני השואה, ידוע שרוב הנשים לא כיסו את ראשן, אפילו נשות כמה רבנים חשובים. וכי זה שינה את האיסור דאורייתא לילך בגילוי ראש? באירופה לפני השואה, רוב ההורים והבנות לא רצו להישתדך בבני תורה, והם היו נשארים בישיבות עד שהלבינו שערותיהם. די בדוגמאות אלו ללמד, שלא תמיד מנהג ישראל תורה, ולפעמים הם אותיות גהנם, כמו שכתוב בשו"ת בעלי התוספות סי' יא בשם ר"ת, וז"ל: "מנהג זה גהנם למפרע". ואמרו חז"ל (ילקוט שמעוני ישעיהו פרק ל רמז תלו): "רבי פנחס ורבי חוניא, לפי שהרשעים אומרים כמה רבואות גיהנם מחזקת: מאתים רבוא, שלוש מאות רבוא, כמה רשעים בכל דור ודור. אמר הקב"ה כל מה שאתם חוטאים בעולם אף היא מתפתה בכל יום ומתרחבת ומעמקת שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה".
הרבה נשים טועות ולא יודעות ש'שער באשה ערוה' ואיסור 'פריעת ראש' הם שני דינים שונים ונפרדים זה מזה. האיסור של פריעת הראש שהוא מדאורייתא לכולי עלמא חל רק על האשה משום פריצות דגברי. ואילו האיסור של שער באשה ערוה שהוא מדרבנן לדעת כולם קאי על האיש שאסור בדברי תורה כנגד השער אפילו של אשתו משום הרהור ומיאוס (ש"ע הגר"ז עה'-ד'). אמר הרה"ק רבי יששכר דב מבעלז זי"ע (קונטרס דיבורים קדושים): "כל מי שלומד בשו"ע ביראת שמים רואה היטב שאין חילוק בין שערות עצמן לפאה נכרית שנקרא שייטעל". וכן צווחים הרבה מגדולי הדור השכם וערב ואין אוזן החפצה לשמוע את הדברים. מכיון שמראה האשה יכול להוות מכשול חמור מאד להחטיא את הרבים, לפיכך כתב רבינו יונה באגרת התשובה וז"ל: "וצריכה האשה שתהא צנועה ונזהרת מאוד שלא יסתכלו בה בני אדם חוץ מבעלה מפני שהמסתכלים בפניה או בידיה יורדים לגיהנם והיא ענושה על כל אחד ואחד מהם מפני שהחטיאה אותם ולא נהגה צניעות בעצמה ונכשלו בה." ולכן גם אם היה אולי איזה שהוא צד ללמד כף זכות על "מנהג" זה של הליכה בפאה נכרית גלויה ברה"ר, אזי ודאי שזה היה שייך אך ורק באותן הפאות כגון אלו שהיו אז בזמן הגזירות לפני כמאה ושמונים שנה, שהיה ניכר היטב שהן גוף זר, אינן דומות לשער אינן מיפות את האשה, ולכן אינן מכשילות את הרבים, וגם אז זה היה רק במצב של חוסר ברירה אחרת מפני הסכנה הגדולה בגלל הגזירות של הצאר הרוסי ומתוך בחירת הרע במיעוטו, כמו שכתב גם הגה"צ בנימין ראבינאוויטש זי"ע (בהסכמתו לספר דת משה וישראל) וז"ל: "הנה מנהג חבישת פאה נכרית ברה"ר, חדרה ונתפשטה בתוך ישראל קדושים לפני כמאה וחמישים שנה, באשמת הצאר הרוסי שגזר על ישראל לשנות לבושם ולצאת בנות ישראל פרועות ראש...על כן במצב של לית ברירה בחרו את הרע במיעוטו. גם לאחר שבטלה הגזירה נשאר המנהג מאחר שהתרגלו לזה וכך נמשך הדבר בדורות ש אחריהם עד שנשתכח מקור המשחת למנהג זה." עכ"ל.
להבדיל מהפאות של אז, הפאות שבימנו מיוצרות בכוונה על ידי היצרנים הנכרים למשוך העיניים ולנקר הלבבות של הגברים, ומיפות מאד את הנשים באותו הקישוט שנאסר על ידי תורתנו הקדושה, ועוד הרבה יותר מאשר שערותיהן הטבעיות. ולכן הן מושכות מאד גורמות לגירוי היצרים "מכשילין אנשים ומחטיאים רבים בהרהורי עבירה שקשין מעבירה". וכדי להבין את חומרת העוון שיש בו החטאת הרבים נעתיק את דברי הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ג' סעיף ו' שכתב שם וז"ל: "ואלו הן שאין להן חלק לעולם הבא אלא נכרתים ואובדין ונידונים על גודל רשעם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים המינים... ומחטיאי הרבים" עכ"ל. ובסוף סעיף י' שם כתב הרמב"ם וז"ל: "ומחטיאי הרבים כיצד, אחד שהחטיא בדבר גדול כגון ירובעם וצדוק ובייתוס, ואחד שהחטיא בדבר קל ואפילו לבטל מצות עשה ... או שהטעה אחרים." עכ"ל.
אם ברצונך ללמוד את סוגיית הפאה הנכרית צרי קשר ונשלח אלייך חינם את קונטרס הסוגיה.
לפרטים 050-4141441
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: