20 בנוב׳ 2014

היכולת להרגיש

בס"ד

אנו נולדים עם היכולת לחוש כאב. אם מחט דוקרת אותנו, אם אנחנו נכווים באש, היד נרתעת מאליה באופן אינסטינקטיבי. אבל יש אנשים שנולדים ללא תחושה זו, הם אינם חשים דבר כשהם מעבירים את ידם באש. זה נחמד כמובן, לא לחוש כאב. אך מי שאינו חש כל כאב, מצוי בסכנה מתמדת. הוא מכוסה סימנים כחולים ושחורים כל הזמן. הוא מעביר את ידו באש ואומר: "אתם מריחים משהו נשרף? היי, זאת היד שלי". הוא כבר נמצא בצרה: היד שלו נכוותה.

פוטנציאל הכאב בעולם הזה מאפיל על פוטנציאל ההנאה. יש בעולם מלחמות, מחלות וטרגדיות. חשבו על כל האנשים שעברו את השואה, ראו את הרשע שולט בעולם ולא יכלו לעשות דבר כנגדו. ישנם אנשים ששכלו ילדים, ה' ישמור. כאב הלב בלתי ניתן לתיאור. אין עונג בעולם שיכול לפצות על כאב כזה.

הצער והחרטה שנגרמים לנשמה בגלל עבירה אחת, הרבה יותר קשים מכל הכאב בעולם הזה. התרגזות אחת, פגיעה אחת בזולת, דיכאון אחד, בזבוז זמן – כל אלה גורמים לכאב שנמשך לנצח. כעת חַשבו בעצמכם, לֱמה גורמות עבירות גדולות – רצח, חילול השם. הכאב שנגרם לנשמה בגיהינום כזה עולה על כל דמיון.

וכעת, לחדשות הטובות. כל הכאב בגיהינום, אינו שקול כנגד התמורה עבור מצווה אחת! במלים אחרות, כאבי הגיהינום של כל אדם ואדם מאז ראשית הקיום, הם כאין וכאפס לעומת העונג בתמורתה של מצווה אחת. ישנן אלפי מצוות שאתם יכולים לקיים. האם אמרתם "בוקר טוב" וחייכתם, או התפללתם רגע אחד בכנות? התמורה על כך אינה ניתנת לתיאור. מהעונג שבקשר עם ה', תיהנו לנצח. ומעבר לכך, ישנן מצוות בעלות ערך רב במיוחד, כמו לימוד תורה או קידוש ה' או המצווה העצומה, המכונה "מזכה את הרבים" – כשאתם משפיעים על הזולת ונהנים במשותף מהתמורה שהוא מקבל, כתוצאה מקיום המצוות שלו.


הרב יוסי מזרחי




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

מאת:

תגובה: