פעם הקדים הרב קפלן לשוב מלימודיו בישיבה ומצא את בעלת הבית עומדת ליד החלון וממתינה לבעלה. "למה את מודאגת?", שאל בחור הישיבה, "הרי עוד מוקדם. יש הרבה זמן עד כניסת השבת".
"אסביר לך את הענין" - השיבה האשה.
"יש לנו בן יחיד שנולד אחרי שנות נישואין ארוכות. בהיותו בן חודשים אחדים שמנו לב שהילד אינו מתפתח כראוי. היפנו אותנו לרופא מומחה בעיר וילנה שבדק את הילד וקבע שהוא סובל ממום בליבו. 'זהו מצב חשוך מרפא', קבע הרופא, 'עליכם להשלים עם כך שילדכם יהיה תמיד חלש וחולני'.
"אותו הלילה לא הפסקתי לבכות. אחד האורחים בפונדק הבחין במצוקתנו והציע לנו לעבור דרך העיירה ראדין כדי לקבל את ברכתו של הגאון הצדיק בעל ה'חפץ חיים'.
"בהגיענו לראדין נאמר לנו שהחפץ חיים זקן וחלש מאוד ואינו מקבל אורחים. לפתע זיהינו במקום את נכדו של ה'חפץ חיים' שהיה גר אצלנו בתקופת לימודיו בישיבה. התחננתי לפניו עד שנכמרו רחמיו והוא ארגן עבורנו רשות כניסה מיוחדת לסבו הקדוש.
"החפץ חיים אמר לי: 'אל תבכי, בתי. הבטיחי לי שבכל יום ששי שולחן השבת יהיה ערוך לפני הצהרים והנרות מוכנים. סיימו הכל מוקדם והכניסו את השבת בכל הכבוד הראוי. הבטחתי וקבלנו ברכה לרפואה שלמה.
"קיימתי את הבטחתי ל'חפץ חיים'. כעבור חודשים אחדים שבנו לוילנה. הרופא בדק את הילד וקבע: "זה לא אותו ילד שהבאתם לכאן בפעם הקודמת! ליבו של הילד תקין לחלוטין. לא רציתי לומר לכם בפעם שעברה אבל ליבו של הילד היה פגום בצורה חסרת תקנה. וכעת לא נשאר זכר מהמחלה".
סיפרתי לרופא המומחה שהיה יהודי מתבולל, על ברכתו של החפץ חיים והוא אמר: 'לעיתים יש דברים שאנו הרופאים יכולים לעשות כדי לתקן לב חולה. אבל להחליף לב הרוס בלב חדש ובריא לחלוטין, דבר כזה רק החפץ חיים מסוגל לעשות.
'כעת תבין", סיימה האשה את סיפורה, "מדוע הייתי כה לחוצה שבעלי ישוב מוקדם".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: