מעשה בנר של הבדלה וצדיק

בס"ד



מספרים, כי כשהיה הבן איש חי זיע״א כבן שמונה, התמודד מול אחותו

הקטנה על החזקת נר ההבדלה. כשאביהם, רבינו אליהו זיע״א חש בכך, פנה

אל בנו בכורו ואמר לו כי אם הוא רוצה להחזיק את הנר למען הנאתו - הרי

אחותו קודמת - משום שהיא קטנה וקודמת לענייני הנאה, אך אם הוא מבין

בעניין ההבדלה יותר מאחותו ועל כן רוצה בהחזקת הנר - הרי הוא קודם

לה.

אמר הילד, כי ההבדלה נעשית מתוך דעת דווקא, כפי שנזכר בנוסח

ההבדלה - ״בין ישראל לעמים ובין יום השביעי לששת ימי המעשה״ - ואלו

עניינים שבהבנה, ובהבנה בוודאי הוא עולה על אחותו הקטנה.

רבינו אליהו לא הסתפק בזאת והבטיח לבנו שאם יענה על עוד שאלה

קטנה - אכן יזכה בהחזקת נר ההבדלה. רבינו אליהו ביקש לדעת ולהבין

מדוע חכמינו ז״ל תיקנו את סדר ההבדלה דוקא בברכה ראשונה על היין,

ברכה שנייה על הבשמים, ברכה שלישית על הנר ורק לבסוף את ברכת

׳המבדיל׳, מדוע לא קבעו את ברכת ׳המבדיל׳ שהיא העיקרית - מיד אחרי

ברכת היין?

אחרי רגע קט של מחשבה, ענה הילד לאביו - שהוא עצמו לימד אותו

שתפקיד היהודי הוא לשאוף תמיד לעלייה תמידית, ומכיון שכל מצוות

ההבדלה נעשות באיברי הראש - אנו צריכים לעשותם בסדר עולה - ראשית

ביין ששותים בפה, שנית בבשמים שמריחים באף, שלישית בנר שרואים

בעיניים, ורק לבסוף את ברכת ההבדלה שהיא מתייחסת לדעת שנמצא

במוח - הגבוה מכולם.

 נדהם רבינו אליהו מתשובת בנו הקטן החכם, וזיכה אותו בזכות הגדולה

 של החזקת נר ההבדלה.