שוב הרהרתי על כיסוי הראש

בס"ד

שלום רב, אני כבת 35 כיום, לפני 6 שנים בגיל 56 חליתי בדלקת ריאות רגילה שהסתבכה
לדלקת ריאות מדממת.אושפזתי בביה"ח עקב חום גבוה 45 ודופק מהיר 986. הרופאים סברו
שתוך מספר מועט של ימים ניתן יהיה לרפאני ולשלחני הביתה, אך רבות מחשבות בלב איש...
כעבור 5 ימים שהאנטיביוטיקה לא הועילה והחום רק המשיך לעלות והדופק כבר עבר את
ה556 ולחץ הדם ירד... איבדתי את ההכרה! בכוחותיי האחרונים זעקתי לרופא ונפלתי.

הרופאים עשו מאמצים גדולים כדי לעוררני ולהוריד את חומי ע"י טיפולים שונים ומכאיבים.
כשהתעוררתי החל חשבון הנפש שלי מדוע זה קרה לי? לא ניסיתי לתרץ את המעשים שלי,
חיפשתי משהו שלילי שיכול היה לפגוע בי בצורה כזו. ואז בצבצה לה מחשבה בראשי אולי
ה"מכה הזו" נחתה עלי בגלל שלא כיסיתי את הראש כראוי? וכשהרהרתי בזה נכנס רופא כבן
76 עם רופאים ויועצים מבתי חולים אחרים בירושלים וטען שהוא בטוח ב-%966 איזו מחלה
חטפתי )וזה לא דלקת ריאות !( הרופאים שללו את דבריו והוא התווכח עמם, ושוב חשבתי
לעצמי שזה לא היה קורה לי, לו הייתי שמה כיסוי ראש כראוי. וכך במשך הימים הרופא ההוא
טען כך ואחרים טענו אחרת, וכך הייתי במשך 96 ימים מחוברת להמון מכשירים, הדופק הגיע
כבר ל 546, חום גבוה מאד ומונשמת. כשהריאות המשיכו לדמם נתנו לי 4 מנות פלסמה,
הפלסמה מקרישה את הדם וכך הסתבכתי קשות... לא יכולתי לדבר כי היה יוצא לי דם
השתעלתי ללא הפסקה ואסור היה לי לזוז רק להסתכל על התקרה יכולתי... ובמצב הזה, נותר
לי רק לשוחח עם בורא עולם, בלב רק עם הנשמה. עכשיו שנותרתי לבד, שוכבת במיטה ללא
תזוזה, חסרת אונים נשאר לי את אבא'לה שבשמים שאוהב אותי... ואז התחלתי לזעוק זעקה
פנימית : "אבא שלי שבשמים ובכל העולם, תשמור עלי, אם לא בשבילי אז בשביל בנותיי
שתלכנה בדרך הנכונה שנכוון אותן נכון ובשביל בן זוגי לעודד אותו ללכת לשיעורי תורה.."
ושוב הרהרתי על כיסוי הראש, על החולצה הצרה ועל החצאית הקצרה וכו'. ושוב נכנס אותו
רופא שהיה כמו מלאך טוב, ראיתי בפניו שהוא שליח טוב שרוצה בטובתי. ואז עמדה במוחי
החלטה – אם אני יוצאת מכאן ... בלי נדר אני אשים כיסוי ראש כראוי.

ואז...הרופא כמו אריה, באותו הרגע שהחלטתי, נתן הוראות לאחים והאחיות שהיו שם
להכניס נוזל לתוך הוריד, לדלל את הדם. מיד החום החל לרדת וכן הדופק המהיר וכו', תוך
שבועיים יצאתי מטיפול נמרץ למחלקה רגילה ואח"כ יצאתי מביה"ח, תוך התמודדויות
חדשות שהמחלה הציבה לי. אסור היה לי להסתובב ללא גרביים אלסטיות, כדי למנוע 
מהקרישים לרדת למטה. שמתי את ה"קסדה" ) כיסוי הראש( שהגנה עלי, ואת המדים של צבא
ה', חולצה רחבה, חצאית ארוכה ללא שסע. שמתי לב שהמחלה פגעה בי במקומות שלא הלכתי
צנוע. כיום אני בטוחה ב%966 אילו הייתי מתנהגת מכף רגל ועד ראש בצניעות הייתה לי הגנה
מושלמת על כל הגוף.

כיום אני בתהליכי תשובה מתוך התמודדות על המון ניסיונות, ואני מודה לה' על כל פעולה
פיזית שנעשית לבד ללא עזרת אחרים! דרך המחלה הזו הגעתי להמון מסקנות חשובות שמה
שהיה חשוב לי בזמנו הלך והתמעט ומה שלא היה חשוב הלך והתעצם, וכל זאת זה עניין של
הסתכלות פנימית על לב האדם, וראיה חיצונית שהעולם הזה רק הולך ומדרדר, ואנו כקבוצה
ענקית ומגובשת יכולים לתקן את הכול ע"י זעקות רמות לבורא עולם !

לסיכום ! אם הצלחתי לאחר 6 שנים של הרהורים לכתוב מכתב זה, לשנות חשיבה שלילית,
ושאני אמשיך להשתדל יום יום לנצח את עצת היצר הרע... אז השגתי את מטרתי ! בברכת
הצלחה לכל עם ישראל!