בס"ד
עקידת יצחק מזווית אחרת
___________________
ה' אומר לאברהם, "והעלהו שם לעולה על אחד ההרים". מה הכוונה על אחד ההרים? על אחד משני הרים חשובים: הר סיני, שעליו ניתנה תורה לישראל, והר המוריה, שעליו נעקד בסופו של דבר יצחק. וכשניבנה המקדש, היכן הוא נבנה? על הר המוריה! ומדוע לא נבנה על הר סיני? שבו ניתנה תורה? אלא שאותו מקום שאדם פשט את צוארו לשחיטה מקודש יותר ממקום שניתנה בו תורה (ר'חיים מצאנז זצ"ל).
מושג שמעביר רטט קודש אצל כולנו. קשה לעכל את עוצמת מסירות הנפש שהיתה כאן. יהודי הולך בשמחה ובנפש חפצה להעלות לקורבן את בנו יחידו, אהוב לבו, אשר נולד לו אחרי עשרות שנות תפילה וציפייה, והכל כי כך ציווהו בוראו. עקידת יצחק היא תמצית מסירות הנפש היהודית, נכונות שאין לה גבולות, יהודי מוכן למסור את כל האהוב והיקר לו למען האמונה שלו.אברהם אבינו ביטל את עצמו מכל וכל. היה מוכן לבטל את ההמשכיות שלו, את הדרך שהוא בעצם בא להמשיך לעולם. זה דבר שאי אפשר להבין.
יצחק הוא ההמשכיות, אם לא הוא, לא היה עם ישראל ח"ו, אז אותו אני הולך לשחוט? זה היה נסיון כזה גדול שלא יתואר. לכן עם הנסיון הזה אנו פותחים את התפילה שלנו כל בוקר. אנחנו חיים מן הזכות הזו האחת. כל הקיום של עם ישראל בכל הדורות עד היום הוא מכוח העקידה הזאת. כל שנה בראש השנה ה' דן את עם ישראל לחיים לברכה ולטובה בכוח תקיעות השופר שמעלות את זכות העקידה לפני ה' וסותמות את פי המקטרגים.
בימים שאומרים סליחות מעלים את עקידת יצחק על נס כדי לבקש מה' רחמים, סליחה וכפרה. כל התפילות של היום מתקבלות בזכות העקידה, בזכות המעשה הנורא של אברהם אבינו שביטל את כל ההרגשות שלו והשליך את כל השכל שלו וכבש את רחמיו כדי להתבטל לרצון ה'.
היום שלנו מלא עקידות. אני עושה מסירות נפש ועוקד את הרצון שלי כדי לעשות את רצון השם. וזה יורד עד לרגעים הקטנים של החיים. אני רוצה לאכול איזה משהו מתוק ואני מתאפק. אני חייב להעיר עכשיו איזה הערה, זה כבר עומד לי על קצה הלשון אבל אני בולם. אין לי טיפת חשק לפגוש את זה שהולך לקראתי אבל אני מכריח את עצמי להאיר פנים כמה שאני יכול.העבודה הכי קשה אלה המחשבות הרעות. לברוח ממחשבה רעה למחשבה טובה. כשעולה מחשבה רעה, לעצור אותה בכוח ולהחליף אותה במחשבה טובה, בלימוד כף זכות.
אברהם אבינו מקרב את כל העולם, ומתפלל אפילו על אנשי סדום שהיו רעים וחטאים שיחזרו בתשובה. הוא מוצא בכל אחד משהו טוב, אפילו אם זה מעט, אבל זה כבר משנה את כל התמונה. אם אתה מתרכז בנקודה הקטנה הזאת ששם הבן אדם צדיק, אז פתאום זה נהפך למציאות שלו, וכל הדברים הרעים כבר לא קיימים, כבר לא רואים אותם. אתה כבר מיואש, אתה לא שווה, אתה לא מכוון בתפילה, אתה כועס על האישה, אתה כועס על הילדים, אתה אוכל מה שלא צריך, אתה מבזבז את הכסף, אתה עושה כל מיני שטויות, כולנו הרי עושים שטויות, כי אנחנו בשר ודם, אז בשבילך חיבר רבנו את התורה שאומרת אזמרה לאלוקי בעודי, בעוד מעט טוב שעדיין יש בי, בזה אני מחייה את עצמי. רבינו נותן לך תקווה.
תסתכל במשהו טוב שיש בך כדי שתאמין שאתה יכול להתפלל עכשיו בכוונה, ושאתה יכול לחייך אל השני אפילו שאין לך כוח, שאתה יכול לעשות עוד משהו, אחד, קטן, להגיד שהכל נהיה בדברו בכוונה, משהו אחד אתה יכול. תאמין שאתה יכול. אפילו שאתה כזה מוכה גורל, וה' עשה לך בגורל כאלה צרות, כזאת ילדות קשה, כאלה חיי משפחה חדשים בעייתיים, בעיות עם ילדים, תעזוב רגע את הכל בצד, רק תחפש את הנקודה הזאת ששמה אתה בטח צדיק, ששמה אתה לא רשע, והנקודה הזאת תחיה את נפשך. ככה תעשה עם החבר וככה תעשה עם עצמך.
במקום לפול ברוחך ולחשוב שאין לך כוחות, שאתה לא מסוגל להגיע, שאתה לא כל כך שווה, או אתה שווה אבל השני לא שווה, הוא לא מוצלח כמוני, אז התורה הזו של אזמרה באה ואומרת תחפש את הנקודה הטובה, אפילו שהיא קטנה קטנה, וככה תהפוך את המחשבות הרעות למחשבות טובות.
"מחשבות רעות באות כל הזמן : מחשבות של כעס, הקפדה, קיפוח, נחיתות, קנאה, איך להשיג כבוד, איך להשיג תשומת לב, צריך כל הזמן לברוח ממחשבות רעות, אפילו שנופלים להתחיל שוב. זה המבחן האמיתי, "לרגעים תבחננו". כל פעם שמצליחים לנתק את עצמנו ממחשבה רעה, מקבלים שכר.
זו עבודה בלתי פוסקת בעולם הזה. כל התשובה היא לחשוב מחשבות טובות. לחשוב על ה', איך לעשות רצון ה', איך לקדש שם ה', לחשוב על הבן זוג, על הילדים, על השכנים - איך אני יכול לשמח את כולם, איך אני יכול לעשות נחת רוח לה', איך אני יכול לפתוח את הלב אל ה', איך להפסיק לחשוב על עצמי ואיך אני נראה בעיני אחרים. אדם כל הזמן מיטלטל בין מחשבות טובות לרעות, בין אור לחושך. זה כמו שהאדם נמצא כל החיים בין השמשות, בין הערבים. רגע ככה ורגע ככה. רגע יום ורגע לילה, רגע מנחה ורגע ערבית, רגע אור ורגע חושך, רגע חולין וכבר שבת, רגע מחשבה טובה ורגע מחשבה רעה.
"מספרים על הרב צבי זאב פאלי זצ"ל, המשגיח של ישיבת חברון דאז ואשתו הרבנית מ. פאלי שהיתה להם עין טובה במיוחד. משפחה בבנין מגוריהם בשכונת 'גבעת מרדכי' החליטה להרחיב את דירתה. משפחות רבות באותו בניין התנגדו נחרצות לפעילות ההרחבה בטענה שזה יגרום לרעש, לכלוך, אבק ופועלים מסתובבים בכל מקום. הם גילו להם סבר פנים חמורות ובכ"ז המשפחה החליטה לבצע את השיפוץ. באחד הימים הגיעה לביתם הרבנית פאלי שהיתה כאמור אחת השכנות באותו בנין, נקשה על הדלת וחיכתה בסבלנות. עקרת הבית שהציצה דרך ה'עינית' נדהמה לראות את הרבנית פאלי בכבודה ובעצמה. "בזה אני כבר לא יכולה לעמוד" חשבה לעצמה, אם גם הרבנית תתלונן אבקש מבעלי להפסיק את העבודה מיד. וכשנכנסה הרבנית במאור פנים גדול אמרה: כפי שראיתי אתם עורכים הרחבה בדירתכם, וכתוצאה מכך ניגרם לכם לכלוך רב ואף עוגמת נפש לילדיכם ובודאי אין לכם מנוחה בימים שכאלו. לכן, באתי להודיע לך שאני ובעלי לאחר שדנו בעניין החלטנו ביחד שנשמח לתת לכם להתגורר עמנו בדירה, תוכלו להכין אוכל במטבח ואף לנוח בחדרים הריקים של ילדינו הנשואים". העין הטובה הזו הותירה את בעלת הבית המומה... (פניני עין חמד).
המתנה זה גם סוג של עקידה. אני רוצה עכשיו, אבל אני צריך לחכות. כי ככה זה בחיים. כל דבר לוקח זמן. לפעמים המון זמן. לכן המצרך החשוב ביותר הוא סבלנות. האויב הכי גדול שלנו זה הקוצר רוח. כי כשאדם קצר רוח ולא מסוגל להמתין בשלווה, הוא מאבד את השמחה, הוא נעשה כעוס, נרגן, הוא כל הזמן לחוץ. ככה זה בענייני העולם הזה וככה זה גם בעבודת הבורא. שום דבר אמיתי לא קורה ברגע אחד. בטח לא שינויים בנפש ובתיקון המידות. עבודה פנימית זה דבר שלוקח זמן. מי שיש לו סבלנות יכול לעשות את הדרך הארוכה הזאת בשמחה, הוא יהיה מאושר בכל צעד, הוא יחיה את הרגע, הוא ירגיש את נוכחותו האוהבת של הקב"ה לצידו, לימינו, כל הזמן.
כמו שבעל התניא זצ"ל נהג לומר: אני לא רוצה עולם הבא ולא עולם הזה. אני רוצה אותך! להיות תמיד איתך! להיות דבוק איתך!הטבע שלנו הוא בלתי סבלני, הוא קצר רוח. זאת הסיבה שאנשים מאבדים את השמחה והחיוניות בעבודת השם שהופכת אצלם לנטל. צריך ללמוד מאברהם אבינו שעשה עקידה גם לקוצר רוח ולמד להמתין. "וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום". אם גם אתה רוצה שיתראה אליך ה' - עליך להיות מוכן לשבת פתח האוהל.
הרב יוסי מזרחי
עקידת יצחק מזווית אחרת
___________________
ה' אומר לאברהם, "והעלהו שם לעולה על אחד ההרים". מה הכוונה על אחד ההרים? על אחד משני הרים חשובים: הר סיני, שעליו ניתנה תורה לישראל, והר המוריה, שעליו נעקד בסופו של דבר יצחק. וכשניבנה המקדש, היכן הוא נבנה? על הר המוריה! ומדוע לא נבנה על הר סיני? שבו ניתנה תורה? אלא שאותו מקום שאדם פשט את צוארו לשחיטה מקודש יותר ממקום שניתנה בו תורה (ר'חיים מצאנז זצ"ל).
מושג שמעביר רטט קודש אצל כולנו. קשה לעכל את עוצמת מסירות הנפש שהיתה כאן. יהודי הולך בשמחה ובנפש חפצה להעלות לקורבן את בנו יחידו, אהוב לבו, אשר נולד לו אחרי עשרות שנות תפילה וציפייה, והכל כי כך ציווהו בוראו. עקידת יצחק היא תמצית מסירות הנפש היהודית, נכונות שאין לה גבולות, יהודי מוכן למסור את כל האהוב והיקר לו למען האמונה שלו.אברהם אבינו ביטל את עצמו מכל וכל. היה מוכן לבטל את ההמשכיות שלו, את הדרך שהוא בעצם בא להמשיך לעולם. זה דבר שאי אפשר להבין.
יצחק הוא ההמשכיות, אם לא הוא, לא היה עם ישראל ח"ו, אז אותו אני הולך לשחוט? זה היה נסיון כזה גדול שלא יתואר. לכן עם הנסיון הזה אנו פותחים את התפילה שלנו כל בוקר. אנחנו חיים מן הזכות הזו האחת. כל הקיום של עם ישראל בכל הדורות עד היום הוא מכוח העקידה הזאת. כל שנה בראש השנה ה' דן את עם ישראל לחיים לברכה ולטובה בכוח תקיעות השופר שמעלות את זכות העקידה לפני ה' וסותמות את פי המקטרגים.
בימים שאומרים סליחות מעלים את עקידת יצחק על נס כדי לבקש מה' רחמים, סליחה וכפרה. כל התפילות של היום מתקבלות בזכות העקידה, בזכות המעשה הנורא של אברהם אבינו שביטל את כל ההרגשות שלו והשליך את כל השכל שלו וכבש את רחמיו כדי להתבטל לרצון ה'.
היום שלנו מלא עקידות. אני עושה מסירות נפש ועוקד את הרצון שלי כדי לעשות את רצון השם. וזה יורד עד לרגעים הקטנים של החיים. אני רוצה לאכול איזה משהו מתוק ואני מתאפק. אני חייב להעיר עכשיו איזה הערה, זה כבר עומד לי על קצה הלשון אבל אני בולם. אין לי טיפת חשק לפגוש את זה שהולך לקראתי אבל אני מכריח את עצמי להאיר פנים כמה שאני יכול.העבודה הכי קשה אלה המחשבות הרעות. לברוח ממחשבה רעה למחשבה טובה. כשעולה מחשבה רעה, לעצור אותה בכוח ולהחליף אותה במחשבה טובה, בלימוד כף זכות.
אברהם אבינו מקרב את כל העולם, ומתפלל אפילו על אנשי סדום שהיו רעים וחטאים שיחזרו בתשובה. הוא מוצא בכל אחד משהו טוב, אפילו אם זה מעט, אבל זה כבר משנה את כל התמונה. אם אתה מתרכז בנקודה הקטנה הזאת ששם הבן אדם צדיק, אז פתאום זה נהפך למציאות שלו, וכל הדברים הרעים כבר לא קיימים, כבר לא רואים אותם. אתה כבר מיואש, אתה לא שווה, אתה לא מכוון בתפילה, אתה כועס על האישה, אתה כועס על הילדים, אתה אוכל מה שלא צריך, אתה מבזבז את הכסף, אתה עושה כל מיני שטויות, כולנו הרי עושים שטויות, כי אנחנו בשר ודם, אז בשבילך חיבר רבנו את התורה שאומרת אזמרה לאלוקי בעודי, בעוד מעט טוב שעדיין יש בי, בזה אני מחייה את עצמי. רבינו נותן לך תקווה.
תסתכל במשהו טוב שיש בך כדי שתאמין שאתה יכול להתפלל עכשיו בכוונה, ושאתה יכול לחייך אל השני אפילו שאין לך כוח, שאתה יכול לעשות עוד משהו, אחד, קטן, להגיד שהכל נהיה בדברו בכוונה, משהו אחד אתה יכול. תאמין שאתה יכול. אפילו שאתה כזה מוכה גורל, וה' עשה לך בגורל כאלה צרות, כזאת ילדות קשה, כאלה חיי משפחה חדשים בעייתיים, בעיות עם ילדים, תעזוב רגע את הכל בצד, רק תחפש את הנקודה הזאת ששמה אתה בטח צדיק, ששמה אתה לא רשע, והנקודה הזאת תחיה את נפשך. ככה תעשה עם החבר וככה תעשה עם עצמך.
במקום לפול ברוחך ולחשוב שאין לך כוחות, שאתה לא מסוגל להגיע, שאתה לא כל כך שווה, או אתה שווה אבל השני לא שווה, הוא לא מוצלח כמוני, אז התורה הזו של אזמרה באה ואומרת תחפש את הנקודה הטובה, אפילו שהיא קטנה קטנה, וככה תהפוך את המחשבות הרעות למחשבות טובות.
"מחשבות רעות באות כל הזמן : מחשבות של כעס, הקפדה, קיפוח, נחיתות, קנאה, איך להשיג כבוד, איך להשיג תשומת לב, צריך כל הזמן לברוח ממחשבות רעות, אפילו שנופלים להתחיל שוב. זה המבחן האמיתי, "לרגעים תבחננו". כל פעם שמצליחים לנתק את עצמנו ממחשבה רעה, מקבלים שכר.
זו עבודה בלתי פוסקת בעולם הזה. כל התשובה היא לחשוב מחשבות טובות. לחשוב על ה', איך לעשות רצון ה', איך לקדש שם ה', לחשוב על הבן זוג, על הילדים, על השכנים - איך אני יכול לשמח את כולם, איך אני יכול לעשות נחת רוח לה', איך אני יכול לפתוח את הלב אל ה', איך להפסיק לחשוב על עצמי ואיך אני נראה בעיני אחרים. אדם כל הזמן מיטלטל בין מחשבות טובות לרעות, בין אור לחושך. זה כמו שהאדם נמצא כל החיים בין השמשות, בין הערבים. רגע ככה ורגע ככה. רגע יום ורגע לילה, רגע מנחה ורגע ערבית, רגע אור ורגע חושך, רגע חולין וכבר שבת, רגע מחשבה טובה ורגע מחשבה רעה.
"מספרים על הרב צבי זאב פאלי זצ"ל, המשגיח של ישיבת חברון דאז ואשתו הרבנית מ. פאלי שהיתה להם עין טובה במיוחד. משפחה בבנין מגוריהם בשכונת 'גבעת מרדכי' החליטה להרחיב את דירתה. משפחות רבות באותו בניין התנגדו נחרצות לפעילות ההרחבה בטענה שזה יגרום לרעש, לכלוך, אבק ופועלים מסתובבים בכל מקום. הם גילו להם סבר פנים חמורות ובכ"ז המשפחה החליטה לבצע את השיפוץ. באחד הימים הגיעה לביתם הרבנית פאלי שהיתה כאמור אחת השכנות באותו בנין, נקשה על הדלת וחיכתה בסבלנות. עקרת הבית שהציצה דרך ה'עינית' נדהמה לראות את הרבנית פאלי בכבודה ובעצמה. "בזה אני כבר לא יכולה לעמוד" חשבה לעצמה, אם גם הרבנית תתלונן אבקש מבעלי להפסיק את העבודה מיד. וכשנכנסה הרבנית במאור פנים גדול אמרה: כפי שראיתי אתם עורכים הרחבה בדירתכם, וכתוצאה מכך ניגרם לכם לכלוך רב ואף עוגמת נפש לילדיכם ובודאי אין לכם מנוחה בימים שכאלו. לכן, באתי להודיע לך שאני ובעלי לאחר שדנו בעניין החלטנו ביחד שנשמח לתת לכם להתגורר עמנו בדירה, תוכלו להכין אוכל במטבח ואף לנוח בחדרים הריקים של ילדינו הנשואים". העין הטובה הזו הותירה את בעלת הבית המומה... (פניני עין חמד).
המתנה זה גם סוג של עקידה. אני רוצה עכשיו, אבל אני צריך לחכות. כי ככה זה בחיים. כל דבר לוקח זמן. לפעמים המון זמן. לכן המצרך החשוב ביותר הוא סבלנות. האויב הכי גדול שלנו זה הקוצר רוח. כי כשאדם קצר רוח ולא מסוגל להמתין בשלווה, הוא מאבד את השמחה, הוא נעשה כעוס, נרגן, הוא כל הזמן לחוץ. ככה זה בענייני העולם הזה וככה זה גם בעבודת הבורא. שום דבר אמיתי לא קורה ברגע אחד. בטח לא שינויים בנפש ובתיקון המידות. עבודה פנימית זה דבר שלוקח זמן. מי שיש לו סבלנות יכול לעשות את הדרך הארוכה הזאת בשמחה, הוא יהיה מאושר בכל צעד, הוא יחיה את הרגע, הוא ירגיש את נוכחותו האוהבת של הקב"ה לצידו, לימינו, כל הזמן.
כמו שבעל התניא זצ"ל נהג לומר: אני לא רוצה עולם הבא ולא עולם הזה. אני רוצה אותך! להיות תמיד איתך! להיות דבוק איתך!הטבע שלנו הוא בלתי סבלני, הוא קצר רוח. זאת הסיבה שאנשים מאבדים את השמחה והחיוניות בעבודת השם שהופכת אצלם לנטל. צריך ללמוד מאברהם אבינו שעשה עקידה גם לקוצר רוח ולמד להמתין. "וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום". אם גם אתה רוצה שיתראה אליך ה' - עליך להיות מוכן לשבת פתח האוהל.
הרב יוסי מזרחי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: