תפילה

בס"ד

אני מתפללת שתזכה אותי לפתוח בפניך את שק התפילות שבו מונחת האמת. אותה אמת שמבקשת שאכיר בה אחת ולתמיד. אותה אמת שמגיעה בעקביות בכל פעם שאני מאבדת גובה. בכל פעם שאין לי מושג איך אני מתחילה את היום.

אני מתפללת שתהיה בי את היכולת לדבר איתך גם כשהנשימות שלי מתחילות להתקצר, ולא מאפשרות לאוויר להיכנס לריאות. לדבר איתך גם כשהמציאות משתלטת על כל חלקה של שפיות.

אני מתפללת שתתן לי את היכולת להתבונן בשמים ולהבין את האפסיות של עצמי. להבין שאני לא מסוגלת בלעדיך. להבין שכל מה שיש לי בעולם, זה צירוף מקרים מדהים של רחמים.

אני מתפללת שתתן לי את היכולת לשמוע אותך קורא בשמי מתוך העננים האפורים, קורא מתוך השקט הזה שיש כאן בימים האחרונים. הייתי רוצה את היכולת לשמוע אותך קורא כשאני מתרחקת. כשאני מסתכלת אחורה.

אני מתפללת שתתן בי את האומץ לראות את עצמי בכל סיטואציה שמוציאה ממני את הרע ומבקשת ממני לעשות שינוי. שאהיה מספיק חזקה לראות את חסרונותיי בכל מי שעומד מולי. בכל מי שהייתי בטוחה שהוא פחות טוב ממני.

אני מתפללת שתתן בי את היכולת לסלוח לכל מי שסביבי, ובעיקר לעצמי. לסלוח על טעויות ועל שגיאות. להבין שזה חלק מהקומפלקס הזה שמסביר איך לחיות.

אני מתפללת שתהיה בי אמונה פשוטה. אמונה תמימה שהכל לטובה. שאשאר מאמינה גם ברגעים שבהם יורדת החשכה. גם בימים שהעיניים מסרבות להיפתח לרווחה.

אני מתפללת שלפחות פעם אחת תזכה אותי להתפלל אליך בכוונה. בלי שאחשוב על הקניות שעוד נותר לעשות, ועל הכביסה הלבנה שתלויה על החבל. שתרחם עלי שתפילתי תהיה נקיה. תפילה של יהודייה. שאפילו נשמתי תצליח לשמוע את הצעקה.

אני מתפללת שתלמד אותי איך לא לפחד בכלל. איך להיות בטוחה במקום שאני עומדת. שתלמד אותי איך זה מרגיש להיות כעץ ששתול כולו על פלגי מים. עץ שלא מושפע מרוח הפרצים שנושבת גם באמצע הקיץ.

אני מתפללת שתסביר לי איך קמים אחרי נפילה. איך לא להתייאש מרונית. איך לא להרים ידיים בדיוק באותו הרגע שמתחוור לי עד כמה היא חלשה. עד כמה שהיא חסרה. בדיוק באותו הרגע שהבועה התפוצצה.

אני מתפללת אליך אבא שתתן לי לב של בשר. לב כזה שידע להכיל. שידע לקבל את מי שהוא קצת אחר. את מי שנכנע לקשיים. לקבל את מה שלא מובן בכלל ולא הגיוני. אני מתחננת בפניך אבא, שתלמד אותי איך להיות אני.