בס"ד
שמואל, אחד מחכמי התלמוד, ישב יחד עם אבלט (חכםׁ נכרי וחוזה בכוכבים) שעה שחלפו על פניהם מספר אנשים שהלכו אל האגם. אמר אבלט לשמואל:
. "אתה רואה?! אדם זה לא ישוב. נחש יכיש אותו והוא ימות"
ענה לו שמואל:
"אם בן ישראל הוא, ילך ואף ישוב".
ואכן, חזר האיש בריא ושלם מן האגם. קם אבלט ופתח את אגודת קני האגם שבידי האיש וגילה שם נחש מת, מבותר לשנים. הנחש נפגע בשעת קצירת הקנים.
שאל שמואל את האיש:
"מה עשית כי זכית להינצל?"
"הנוהג בחבורתנו", באה התשובה, "הוא שכל יום אחד מבני החבורה אוסף מכולם את המזון שברשותם לקופה משותפת. בשעת הסעודה בצוותא, מתחלקים בשווה.
. היום הבחנתי באחד מבני החבורה שלא הביא את מנת היום מביתו. ראיתי שהוא מתבייש, על כן, כאשר עבר לידנו הגובה, עשיתי עצמי כאילו נטלתי את מנתי מן החבר שאין לו, והגשתי לו את חלקי כאילו היה חלקו של הידיד"
הכריז שמואל:
"צדקה תציל ממוות" (מסכת שבת דף קנ"ו).
אם נבדוק סיפור זה – שהוא אחד ממחרוזת הסיפורים המובאים שם בתלמוד בנושא זה- נבחין, שלמרות שהיתה אמת בתחזית הצופה בכוכבים, אין האדם כפוף לה, ובידו לשנותה.
האיש הלך אל האגם. בשובו, נמצא הנחש באמתחתו. משמע, הסכנה היתה מוחשית. והנה, מעשה החסד שעשה, הוא שהפר את "נבואת" האסטרולוג. שכן, דבריו היו אולי אמת אך בוודאי לא היו כל האמת. זו האמת, שאת העתיד קובע האדם במו ידיו, חרף הכוחות הפעילים ביקום, ובוודאי חרף אמונות ההבל הממלאות את חלל העולם.
זו התגלית החשובה. המעשה המוסרי הנכון, המעשה המעדן את הנשמה ומעלה אותה לספירה גבוהה יותר, הפעולה המעניקה לאישיות קו רוחני נוסף, הינה תעודת השחרור שבידי האדם. השחרור מעול האסטרולוג, מפטפוטי מגדת העתידות ומן השעבוד לקוראות בכף היד. ובוודאי השחרור מחתולות שחורות, מספר 13, ומי יודע ממה עוד.
כי מול עולם הכוחות האפלים שצייר לו האדם במוחו, הכוחות הסתמיים השולטים ומשחקים, כאמור, בחייו בלא משמעות כלשהי – ניצב עולם היהדות. בו, יש לכל הקורה בחיי הפרט והכלל משמעות חינוכית ממדרגה ראשונה. האלוקים הבורא, הפועל בתוך המאורעות מתוך חירות גמורה, מציב אתגרים בפני האדם. באמצעותם, היכולת והרשות בידו להתקדם במסלול החינוך הרוחני, בטיפוח האישיות, ולקבוע בכך כיצד יראה העתיד המזומן לו מאת ההשגחה העליונה.
והאדם זוכר תמיד, כי בידו הדבר...
שמואל, אחד מחכמי התלמוד, ישב יחד עם אבלט (חכםׁ נכרי וחוזה בכוכבים) שעה שחלפו על פניהם מספר אנשים שהלכו אל האגם. אמר אבלט לשמואל:
. "אתה רואה?! אדם זה לא ישוב. נחש יכיש אותו והוא ימות"
ענה לו שמואל:
"אם בן ישראל הוא, ילך ואף ישוב".
ואכן, חזר האיש בריא ושלם מן האגם. קם אבלט ופתח את אגודת קני האגם שבידי האיש וגילה שם נחש מת, מבותר לשנים. הנחש נפגע בשעת קצירת הקנים.
שאל שמואל את האיש:
"מה עשית כי זכית להינצל?"
"הנוהג בחבורתנו", באה התשובה, "הוא שכל יום אחד מבני החבורה אוסף מכולם את המזון שברשותם לקופה משותפת. בשעת הסעודה בצוותא, מתחלקים בשווה.
. היום הבחנתי באחד מבני החבורה שלא הביא את מנת היום מביתו. ראיתי שהוא מתבייש, על כן, כאשר עבר לידנו הגובה, עשיתי עצמי כאילו נטלתי את מנתי מן החבר שאין לו, והגשתי לו את חלקי כאילו היה חלקו של הידיד"
הכריז שמואל:
"צדקה תציל ממוות" (מסכת שבת דף קנ"ו).
אם נבדוק סיפור זה – שהוא אחד ממחרוזת הסיפורים המובאים שם בתלמוד בנושא זה- נבחין, שלמרות שהיתה אמת בתחזית הצופה בכוכבים, אין האדם כפוף לה, ובידו לשנותה.
האיש הלך אל האגם. בשובו, נמצא הנחש באמתחתו. משמע, הסכנה היתה מוחשית. והנה, מעשה החסד שעשה, הוא שהפר את "נבואת" האסטרולוג. שכן, דבריו היו אולי אמת אך בוודאי לא היו כל האמת. זו האמת, שאת העתיד קובע האדם במו ידיו, חרף הכוחות הפעילים ביקום, ובוודאי חרף אמונות ההבל הממלאות את חלל העולם.
זו התגלית החשובה. המעשה המוסרי הנכון, המעשה המעדן את הנשמה ומעלה אותה לספירה גבוהה יותר, הפעולה המעניקה לאישיות קו רוחני נוסף, הינה תעודת השחרור שבידי האדם. השחרור מעול האסטרולוג, מפטפוטי מגדת העתידות ומן השעבוד לקוראות בכף היד. ובוודאי השחרור מחתולות שחורות, מספר 13, ומי יודע ממה עוד.
כי מול עולם הכוחות האפלים שצייר לו האדם במוחו, הכוחות הסתמיים השולטים ומשחקים, כאמור, בחייו בלא משמעות כלשהי – ניצב עולם היהדות. בו, יש לכל הקורה בחיי הפרט והכלל משמעות חינוכית ממדרגה ראשונה. האלוקים הבורא, הפועל בתוך המאורעות מתוך חירות גמורה, מציב אתגרים בפני האדם. באמצעותם, היכולת והרשות בידו להתקדם במסלול החינוך הרוחני, בטיפוח האישיות, ולקבוע בכך כיצד יראה העתיד המזומן לו מאת ההשגחה העליונה.
והאדם זוכר תמיד, כי בידו הדבר...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: