20 בינו׳ 2015

כל חיינו מסע

בס"ד




מספרים על החפץ חיים, מגדולי התורה במאה העשרים, שהתגורר בבית צנוע מאוד בכפר בפולין, עם ריהוט מועט ופשוט. באחד הימים הגיע אליו כתב, שרצה לראיין את הרב המפורסם. לאחר ששוחחו במשך זמן מה, שאל הכתב את השאלה שהטרידה אותו כל הזמן: "אם אתה כזה רב ידוע ואהוד, איפה כל הרהיטים שלך?" 

"תן לי לשאול אותך שאלה," ענה לו החפץ חיים. "אם אתה כזה כַּתָב ידוע, 

איפה כל הרהיטים שלך? "גם אני רק עובר אורח," ענה לו החפץ חיים.
""נו," ענה הכתב במבוכה, "עכשיו אני נוסע בדרכים...

הרב ניסה להבהיר לו, שלמעשה כולנו רק עוברי אורח בעולם הזה. עדיין לא הגענו אל היעד הסופי והקבוע שלנו. העולם הזה ארעי לחלוטין. לא היית לוקח איתך אגרטל מקריסטל למחנה נופש; למקום כזה לוקחים רק את הדברים הנחוצים. החיים הם בעצם מסע; והאגרטל לא יוצא איתנו. במלים אחרות, המקום שלו אנחנו קוראים 'בית' צריך להיות מקום בעל משמעות, מקום שבו אנחנו מוצאים תכלית בחיים. המקום הזה נוצר יותר על ידי איכות הספרים שעל המדפים ומערכות היחסים שמטופחות בתוכו, מאשר על ידי עיצוב השטיחים הפרושים בו. "העולם הזה פרוזדור לעולם הבא" ובסופו של דבר, כולנו רק עוברי אורח.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

מאת:

תגובה: