היה היה מלך שנאבדה לו טבעתו וצווה מאנשי ממלכתו לחפש את הטבעת ומי שיקבל על עצמו לחפש את הטבעת הבטיח לו המלך מעות כסף רב בכדי לאפשר לו לחפש את הטבעת. באותו עיר היה יהודי עני ואביון שלא היה לו במה להכין את צרכי חג הפסח. אמרה לו אשתו, 'הנה אתה רואה, המלך נותן מעות למי שרוצה לחפש את טבעתו. תלך גם אתה ותאמר למלך שאתה גם כן רוצה לחפש את הטבעת והמלך ייתן לך מעות ובזה יהא לנו במה להכין את צרכי חג הפסח.' היהודי העני קיבל את עצת אשתו, הלך למלך ואמר לו שרוצה גם הוא לחפש את טבעתו. נתן לו המלך דמי כיס שבהן הכין היהודי את צרכי הפסח בהרחבה גדולה ועוד הזמין אורחים רבים לליל הסדר של אותו חג הפסח.
אחד מיועצי המלך היה כומר רשע שונא ישראל מובהק, שכעס כשראה את היהודי הנ"ל משתמש בכסף לחיפוש הטבעת לצרכי חג הפסח. הלך הכומר בליל החג לביתו של היהודי והסתכל אל תוך חלונו. בראותו את היהודי אוכל ושותה מבלי לעסוק כלל בחיפוש טבעת המלך הלך הכומר הרשע למלך ואמר לו 'אתה חושב שהיהודי מחפש את הטבעת? הנה אראה למלך מה עשה אותו יהודי במעות שנותנו לו'. הלך המלך עם הכומר עד ביתו של אותו יהודי. הם עמדו מאחורי החלון, הסתכלו לבלפנים וראו כיצד אותו יהודי יושב כמלך בגדוד. היה לו לאותו יהודי מנהג בשיר 'דיינו' של ההגדה לחזור על המילה דיינו בסוף כל פסוק כשכל המסובים עונים אחריו 'דיינו'. כשהגיעו הכומר והמלך לביתו של היהודי הגיע אותו יהודי לשיר 'דיינו'. אך מכיוון ששמו של הכומר היה דייני אמר המלך 'הנה עכשיו עושה היהודי חקירה מי גנב את טבעת המלך וכולם אומרים דייני' לכן הבין המלך שהכומר דייני הוא זה שגנב את הטבעת. צווה המלך לאסור את הכומר ולהכותו עד שיודה שזה הוא שגנב את טבעת המלך. ואכן כך עשו עד שאותו כומר הודה שהוא אכן גנב את הטבעת ועוד הראה להם את מקום המחבוא. כך באותה שנה הגיע סופו המר של הכומר הרשע סורר היהודים וזכה אותו יהודי בצרכי פסח בהרחבה גדולה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: