בס"ד
כתוב בפרשה: " אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה ". ובתלמוד ירושלמי דרשו רבותינו: "אש תמיד - אפילו בשבת ואפילו בטומאה" (ירושלמי יומא). כלומר, האש דלקה על המזבח אפילו ביום השבת. ואפילו כאשר אי אפשר לשמור הכל בטהרה. בעלי הדרוש, למדו ממאמר זה של רבותינו, כמה דברים הנוגעים לדרכו של האדם.
ידוע הדבר, שהמזבח רומז לליבו של האדם, וכשם שהמזבח הוא מקום שבו בוערת האש תמיד, כך גם בליבו של האדם, צריכה תמיד להיות בוערת אש ההתלהבות בתורה ומצוות, ולא תיכבה חס ושלום. ואפילו בשבת, שהשבת היא עצמה מביאה את האדם להתעלות רוחנית, גם אז צריך האדם את אש ההתלהבות בעבודת ה' מתוך שמחה. ואפילו בטומאה, כלומר, גם כאשר האדם מצוי בעליה רוחנית, וגם כאשר הוא בירידה רוחניות, או גשמיות, גם בזמן של ירידה שהיא בבחינה של טומאה, צריך האדם להתגבר, ועם כל הקשים הרוחניים והגשמיים, להדליק את האש על המזבח, אש האהבה. את מזבח הלב, צריך בכל יום ובכל שעה להבעיר באהבת ה'.
הרב יוסי מזרחי.
כתוב בפרשה: " אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה ". ובתלמוד ירושלמי דרשו רבותינו: "אש תמיד - אפילו בשבת ואפילו בטומאה" (ירושלמי יומא). כלומר, האש דלקה על המזבח אפילו ביום השבת. ואפילו כאשר אי אפשר לשמור הכל בטהרה. בעלי הדרוש, למדו ממאמר זה של רבותינו, כמה דברים הנוגעים לדרכו של האדם.
ידוע הדבר, שהמזבח רומז לליבו של האדם, וכשם שהמזבח הוא מקום שבו בוערת האש תמיד, כך גם בליבו של האדם, צריכה תמיד להיות בוערת אש ההתלהבות בתורה ומצוות, ולא תיכבה חס ושלום. ואפילו בשבת, שהשבת היא עצמה מביאה את האדם להתעלות רוחנית, גם אז צריך האדם את אש ההתלהבות בעבודת ה' מתוך שמחה. ואפילו בטומאה, כלומר, גם כאשר האדם מצוי בעליה רוחנית, וגם כאשר הוא בירידה רוחניות, או גשמיות, גם בזמן של ירידה שהיא בבחינה של טומאה, צריך האדם להתגבר, ועם כל הקשים הרוחניים והגשמיים, להדליק את האש על המזבח, אש האהבה. את מזבח הלב, צריך בכל יום ובכל שעה להבעיר באהבת ה'.
הרב יוסי מזרחי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: