נווד אחד הלך במדבר ימים שלמים עד שהגיע לעיירה קטנה של אינדיאנים ואלו הזמינוהו ללון אצלם מספר ימים. הוא נהנה בחברתם ומהטקסים שערכו בכל יום בשירה ובתופים ובאמת הכל היה טוב עד ש... באחד הלילות שמע קולות מוזרים. הוא שם את אוזנו על החול והבין מיד שרוח סערה עומדת להגיע תוך מספר שעות. הוא לא איבד זמן, רץ אל מטיבו - ובזעקות העיר את כל העיירה ואמר להם: "אני נווד כבר עשרות שנים, מכיר אני את המדבר כמו את כף ידי. בעוד כמה שעות תגיע סופה גדולה אשר תכלה את העיירה על יושביה, את כולנו היא תעיף.
הקשיבו לעצתי: "יש כאן באמצע העיירה עץ גדול ורחב, ששורשיו עמוקים וחזקים. הדרך היחידה להינצל היא שפשוט נקשור את כולם סביב העץ ובכך נינצל אנו ובננו." אך סיים את דבריו וכל אנשי העיירה פרצו בצחוק. היו אף כאלה שרטנו על ההשכמה באמצע הלילה. בצר לו, קשר עצמו הנווד לעץ והמתין לקול המולת צחוקם שאל אלו שלא חזרו לישון. לא עברו מספר שעות וסופה גדולה הגיעה וכילתה בזעמה את כל העיירה. כל האוהלים התעופפו וכוחם של האנשים לא עמד להם והם נסחפו עם הסופה אל מותם. רק אותו הנווד ניצל לפי שהיה קשור לעץ.
אומר שלמה המלך: "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג יח). התורה הקדושה נמשלת לעץ ורק לימוד תורה עם מעשים טובים יצילו אותנו מכל סופה שרק תבוא...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: