14 באוג׳ 2018

תובנות לחודש אלול


בס"ד




ימים של רחמים. ימים של אהבה אינסופית. ימים שבהם הקדוש ברוך הוא מבקש ממך לחפש אחריה. מבקש ממך להפוך כל אבן בחיפוש הבלתי מתפשר הזה אחרי הדבר היקר בעולם. אחרי  הנשמה.

צריך לפתוח פצע ועוד פצע. לקלף קליפות. לחפש ןלפשפש במקום הכי עמוק. במקום שאתה בדרך כלל פוגש את עצמך, ומרגיש אי נוחות. במקום שהכי קל לברוח ממנו. במקום שקוראים לו "אני".

לפגוש את עצמך זה אומר לא לעשות הנחות של סוף עונה ולא מבצעי מכירות של 1 + 1. לפגוש את עצמך זה אומר שהגיע הזמן להוריד את הפלסטר המשומש ואת התחבושת הישנה שכבר דהתה מלכסות את הפגמים. מלהסתיר את הנשמה.

בימים של תחנה באמצע המסע. צריך להביט פנימה, להביט עם הרבה אומץ ולשמוע את קולה. את הקריאה שלא פוסקת לרגע מלקרוא בשמך. את הקריאה שלא פוסקת לרגע מלאהוב אותך.

אותה קריאה שמהדהדת בכל יהודי ויהודייה. אותה קריאה מתוקה שקוראת לך לעצור. קוראת לך לחזור. לחזור הביתה מדרך ארוכה. לחזור מדרך של התעלמות מוחלטת מרצונה של הנשמה.

והיא תמשיך לצעוק לנו עד שנשמע. עד שנבין ונדע. שהגיע הזמן לשוב לחיים של פשטות. לשוב לחיות חיים של צניעות. שננקה את האבק שהצטבר על הלב. ונצליח לראות כשלמישהו אחר כואב.

ובימים של אלול ושל אמת מעקצצת. בימים שבהם הנפש עושה חשבון ומבקשת. מבקשת סליחה, מבקשת מחילה. בודקת במי פגענו. ולמי לא ויתרנו. שואלת את מי לא כיבדנו. ועל מי בליבנו כעסנו.

צריך להוסיף עוד אחת לרשימה. שתסלח לנו אותה נשמה יקרה. אותה נשמה שהשתקנו את קולה. אותה נשמה שבסתר בוכה. אותה נשמה שחבויה בתוכנו וזועקת שהגיע הזמן שנחזור לעצמנו.

בבקשה תמחלי לי נשמתי האהובה, על כל הפעמים שלא רציתי לשמוע. ועל כל הפעמים שהיה לי די נוח. תסלחי לי על שנכנעתי לכעס ולגאווה מטופשת. על שנכנעתי לעצלות באיצטלה של עייפות מצטברת.

תסלחי לי על שלא אהבתי בחינם, ונגררתי למקום של אגו קטן. תעשי את הכל בכדי לשכוח, את מה שיכולתי לעשות למענך בקלות וללא טורח. תבקשי עלי שאצליח להיכנס בשער הרחמים, ואקבל מעט דעת משוכן מרומים.

הו, נשמה חביבה. נכנעתי ולא הקשבתי לאותה אומללה. לאותה נשמה שמכסא כבוד נחצבה. אותה נשמה שמחכה שנשוב. אותה נשמה שמבקשת שנשים לב למה שבאמת חשוב. אותה נשמה שבכל רגע ובכל נשימה. מבטיחה למלכו של עולם שממש היום נעשה ונשמע.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

מאת:

תגובה: