להיות יהודי

בס"ד

נולדתי יהודייה מבלי לבחור בכך, נולדתי כאן, בארץ הזאת, בארץ המובטחת, בארץ שסבא וסבתא שלי הלכו אחרי הרועה שלהם בארץ לא זרועה, בארץ של מדבר ושממה, הלכו אחריו בעיוורון מוחלט, באמונה ללא עוררין שהכל לטובה.

ככל שהזמן עובר, מתחוור לי בכל יום מחדש, שלהיות יהודי זו זכות עצומה הרבה לפני שזו חובה. זה לדעת שמה שלא תעשה השורשים שלך נטועים עמוק עמוק בתוך האדמה. לא משנה מה יקרה וכמה שנאה תהיה מסביב, נמשיך למסור נפש עד להכאיב.

להיות יהודי זה להיות שותף לגורל. שותף לכאב, שותף לשמחה, שותף לאבל ולהלוויה גם אם אני לא מכיר את מי שנהרג, מספיק לנו שהוא יהודי אחד, שאמרו עליו שהוא לבד.

להיות יהודי אמיתי זה להיות גאה, ואפילו מנופח מגאווה, רק מלהביט על כל מעשי החסד והיופי שיש בעם הזה, על ההתגייסות המדהימה לתפילות, לחלוקת מזון, ציציות, תהילים ומה לא. יסלחו לי אומות העולם אבל זה דבר שיכול לקרות רק אצלנו, רק אצל עם הספר  העם הנבחר.

להיות יהודי זה להבין שבכל רגע נתון עלי להמליך את השם יתברך ולקבל על עצמי את מלכותו בכניעה, עלי לבקש בכל נשימה ופעימת לב שאצליח לקיים את "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך", אותו ורק אותו, כי כולנו היהודים יודעים, שאין עוד מלבדו.

להיות יהודי זה להתמודד עם שנאה תהומית, ועם הטעיה מכעיסה. זה להתמודד עם אוייבים מבחוץ וגם מבפנים, זה להתמודד עם ערב רב בתחפושת של משכילים ונאורים. זה לספוג את המכות ולהמשיך לחייך. להמשיך הלאה.

להיות יהודי זה להחליט שלא עוד. זה לצעוק בקול רם שמספיק לנו ודי! זה לזעוק בכל במה אפשרית שאנחנו חוטר מגזע של צדיקים, חוטר מגזע של קדושי עליון, שמוסרים את נפשם לעשות רצונו, שמוסרים את נפשם להחזיר שכינתו.

אנחנו יהודים, ולא סתם יהודים, אלא מהזן של המאמינים, מאלה שאוהבים, מהסוג הזה שמקדש את שמו ברבים. אנחנו מהסוג שלא מוותרים, ויודעים שרק על מלך העולם נשענים.

להיות יהודי זה להצהיר קבל עם ועולם, שכל המבקשים לכלותינו, יזכרו כי יהודים אנחנו. יזכרו שלא יעזור להם כלום, ויוכלו לצעוק עד מחר "אללה אכבר", בורא עולם לא נוטש את בניו ובנותיו, בורא עולם זוכר את הבטחתו לאברהם.

השם זוכר שגם במדבר צעקנו כולם. צעקנו בקול "נעשה ונשמע". עמדנו כולנו עם לב נכנע. עמדנו יחד בלב אחד. לחקוק בליבנו את עשרת דברותיו. לחקוק בכל חלקי גופנו את מצוותיו.

אל תשכחו שאנחנו עם של טהורים וקדושים, שבחרנו ללכת אחרי מלכו של עולם בארץ של שממה, בארץ של ציה ועייפים בלי מים. בארץ של אבנים וסלעים, ותכלת של שמים. בארץ של דמים ודמעות, בארץ קדושה של שלושת האבות.

במהלך כל הדורות נשרפנו באש, ונטבחנו בדם קר, קיבלנו מכות והושפלנו עד עפר. ואפילו שבדרך כשלנו, וטיפת הכבוד האחרונה נלקחה מאיתנו. אנו בטוחים שלבושים של תפארת מחכים לנו. וכבודו של השם עוד יהדהד בנו.

דבר אחד פספסתם שונאי ישראל, דבר אחד חשוב לא הצלחתם לקלקל. לא הצלחתם לעקור את האמונה שנטועה בנשמה. אותה אמונה שלאבותינו עמדה. אותה אמונה עיקשת. אותה אמונה ששורפת. אותה אמונה בשוכן מרומים. אמונה שיש לנו אבא משגיח ומקשיב.

לא הצלחתם לקחת מאיתנו את הדבקות ואת ההתמסרות לדרכנו. לא הצלחתם לקחת מאיתנו את המצפן שנמצא בליבנו. לא הצלחתם לבלבל את המצפן שיורה לנו את הדרך חזרה. את הדרך הביתה. את הדרך שמחכה לנו כבר אלפי שנים, את הדרך לבית המקדש.

רונית שיינפלד.