בס"ד
לפני הרבה שנים היה אבא שקנה לבן שלו בגדים חדשים לכבוד שבת. האבא עמל
הרבה זמן עד שהרשה לעצמו לקנות את הבגדים החגיגיים הללו. וכשהגיעה השבת, הבן היה
מאושר כל כך ללבוש את הבגדים והבטיח לאביו שישמור עליהם נקיים. בהתחלה נזהר הבן לא
להתלכלך ועשה כל מה שיכול, עד שהגיעו החברים ולקחו אותו למגרש המשחקים, שם שיחק
ללא שימת לב ובאיזשהו שלב כבר לא ממש היה אכפת לו.
כשחזר הביתה, ראה אותו אביו, כולו מלוכלך, קרוע, עם כתמים שחורים על
הבגדים, ולא ידע את נפשו מרוב צער. "הבטחת לי בן שלי, שלא תתלכלך" דמעה
מלוחה ירדה מעיניו "אתה הבטחת!" . גם אנחנו הבטחנו
לבורא עולם לפני שירדנו לכאן שלא נלכלך את הנשמה, הרי אנו מברכים "נשמה
שנתת בי טהורה", נתן לנו השם ברחמיו נשמה טהורה,
וככה הוא מבקש שנחזיר לו אותה, בלי כתמים ולכלוך.
כל מה שנדרש מאיתנו זה לשים לב באמת אל הנשמה, שכולה כמו אבנים
ומרגליות יקרות, כפי שנאמר בפיוט, "לשם שבו ואחלמה". צריך להיזהר לא
להיגרר אחרי החברים ל"מגרש משחקים", יש מגרשים כאלו שהם נוגדים את רצון
השם בתכלית, ולמה לנו לצער את אבינו שעשה הכל לקנות לנו בגדים נקיים ויפים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: