את סיפור יציאת מצריים אנו חוגגים לא רק כעם שבורא העולם הציל מעבדות אלא עמוק וחשוב יותר, אנו חוגגים את העובדה שהקב"ה הציל אותנו מפני שאנחנו בניו. הקב"ה רצה לתת לנו את התורה ובכך ליצור אתנו קשר לעולמים. לפיכך כעס על פרעה כמו כל אב שכועס כאשר אדם אחר מכאיב לבנו והיכה את המצריים כתוצאה מכך.
אדם היודע מהו חשיבותו ומהו ערכו - כל התנהגותו אחרת. בן מלך יודע שהוא בן מלך, וידיעה זו מכריחה אותו לנהוג בדפוס התנהגות שונה משאר העולם. חביב אדם שנברא בצלם - אדם היודע שנברא בצלם אלוקים צריך לנהוג גם כאדם כזה. המהר"ל אומר שכאשר רואים בן ואין מכירים את אבי הבן - מנסים לשער מתוך הכרת הבן מיהו אביו. מהסתכלות על אישיות הבנים משערים מאיזה בית יצאו. אי אפשר להשיג את הכרת האלוקים על בוריה אבל הסתכלות על עם ישראל (כאשר אנו אכן מתנהגים כראוי לבני ה') מעידה מיהו אלוקים. עם מיוחד במעשיו בקדושתו בדרכו ובהיסטוריה שלו - מעידים על הקב"ה.
ובכן, אומר הרמב"ם מצווה על כל יהודי לעזור ליהודי אחר, שהרי כולנו אחים. ומנין שכל ישראל אחים? אומר הרמב"ם שהרי נאמר בנים אתם לה' אלוקיכם וממילא אם כולנו בנים - אז כולנו אחים! אין זו רק אחווה משפחתית, אלא אחווה פנימית. ולכן אנו נותנים מעות חיטים לפני חג הפסח ודואגים לאחינו האביונים ואמורים אנו לאהוב כל אחד מישראל כאחינו וכבן של הקב"ה.
הרב יוסי מזרחי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: