נפש יהודית

בס"ד

"אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" (צו ו,ו) נפש יהודית מתגעגעת מאד להתקרב להשם יתברך. בלב לבו של כל איש ישראל טמונה נקודה של התלהבות לה', נקודה שאי אפשר לכבות אותה, שהיא "לא תכבה". זאת שלהבת שעולה מאליה כל פעם שאדם זוכה לראות את גודל החסדים שהשי"ת עושה עמו. אדם צריך כל הזמן לשפר ולשכלל את היכולת שלו להתבונן במציאות ולראות בכל מקרה ומקרה את יד ההשגחה, את ידו של הקב"ה. או אז הוא יזכה לראות את גודל הניסים האינסופיים שעושה עמו ה', בכל רגע ורגע, בכל עניין ועניין. כל היום שלנו זה חסדים, חסדים, חסדים. זה מתחיל בדברים הכי קטנים: הגעת לבנק ואין תור. הגעת למכולת ביום ששי בצהרים רגע לפני שסגרו. היה איזה רעש ברכב שקצת הטריד אותך ופתאום זה נעלם. ה' אתה כל כך טוב אלי. אתה כזה רחמן.

וגם בדברים הקשים, גם שם יש חסד. כל הקשיים והבעיות והצרות והבזיונות, כל מה שקורה לנו, זה הכל חסד עצום של ה'. ה' סידר ככה בכוונה, כדי שנעבוד, כדי שנתאמץ, שבכוחות עצמנו נגיע אל האמת. ה' רוצה שיהיו לנו דמעות. שיהיו לנו בכיות. שיהיה לנו תיקון. שנחפש איפה אנחנו לא בסדר ונעשה תשובה. "מסופר על החסיד הנודע ר' זעליג שטיצברג ז"ל כי פעם התבשר כי בת נולדה לו, אך הרופאים היו סבורים כי אינה בת קיימא חס ושלום. עדיין לא סיפר לאיש על לידת בתו, אץ בחרדה הישר אל חדרו של הרב הבית ישראל זצ"ל. ברכו הרבי בברכת "מזל טוב" מידו המלאה הקדושה והרחבה. ר' זעליג אינו מוסיף מילה, די לו בברכה זו אשר גם אם היא נאמרת לכל בעל שמחה, ויצא לו לרעיו וידידיו בששון, מבשר על לידת הבת ושש עמם בקידושא רבה. ובכן הבת כיום סבתא לנכדים כי אתה עמדי.

הרב יוסי מזרחי.