אחד היהודים מתגורר באנגליה, מעשי החסד שלו ידועים ומפורסמים בכל רחבי תבל. עשרות "משולחים" אוכלים דרך קבע על שולחנו, ובאכסנייתו אפשר למצוא תדיר אביונים ונדכאים, קשיי יום ומרי נפש המוצאים אצלו מרגוע. מנהג קבוע יש לו, לאותו יהודי צדיק, הוא אינו יושב אף פעם בראש השולחן. גם בארוחה אליה מוזמנים עשרות אנשים יושב הוא בין כולם כאחד האדם.
פעם, ישב לידו אחד "המשולחים" שלא הכיר את בעל הבית, ושאלו לאמר: יש לך מושג כמה זמן אפשר לשהות באכסניא זו? הנשאל היה כאמור בעל הבית עצמו, אלא שהשואל לא הכירו. מתשובתו של בעל הבית אפשר היה לראות את מידת החסד שנתברך בה. "תראה, אמר לו הנשאל, גם אני שוהה במקום הזה כבר מספר שנים, ואף אחד עוד לא זרק אותי... אז מן הסתם, אין בעיות..."
יהודי שכזה, המתמסר לחסד באופן כה מופלג התברך לא רק בעשיית חסד אלא גם באמונה טהורה בבורא עולם. מאמין הוא בכל ליבו, שהכסף שבידו אינו שלו אלא ריבון העולמים הפקיד בידו את אוצרותיו כדי שישמור עליהם. האם פקיד בבנק המוסר ללקוח כסף מחשבונו ייחשב לאיש חסד בגלל שהלקוח נכנס לסניף חסר פרוטה ויצא עם כל הסכום שביקש?!
רק אדם שחי בהרגשה זו, ובאמונה טבעית ופשוטה שאין הוא בעלים על כספו, מסוגל לעסוק בגמילות חסד לשמה, ויודע ומאמין הוא שאם יתן לשני, לא יחסר לו מאומה.
הרב יוסי מזרחי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: