להתמקד בחצי הכוס המלאה

בס"ד

למרות שהטבע שלנו הוא לנסות ולהפחית את הכאב על סוגיו וביטויו השונים, חוזרת המציאות ומוכיחה, שהכאב הוא בלתי נמנע. בכל דבר ישנן עליות ומורדות ולכן, אם ברצוננו להצליח בחיים, המפתח אינו לסלק את הכאב לחלוטין (משום שזה בלתי אפשרי), אלא ללמוד כיצד להבין ולקבל אותו. מה שאנו מכנים "סבל" הוא לעיתים קרובות ביטוי של "מאמץ".

על מנת להגיע לכושר גופני טוב צריך "לשלם" בויתור על הרצונות לנוח ולאכול כל מה שבא לנו, ועל מנת לחיות בקשר זוגי טוב צריך "לשלם" בהתחשבות באדם נוסף ובויתור על הילד הקטן והמפונק שקיים בתוך כל אחד מאיתנו ושרוצה רק לספק את רצונותיו וצרכיו. מכאן עולה כי אף על פי שהשקעה ומאמץ עלולים להכאיב, אסור לנו להציב לעצמנו כמטרת חיים את הבריחה מן הכאב.

כל מי שמחפש נסיעה חלקה לאורך החיים, יפסיד את האוצרות הנפלאים שבצדי הדרכים. ככל שהכאב אותו אנו חווים בדרך לעבר מטרה מסוימת גדול יותר, לא מן הנמנע כי בהמשך תגדל ההנאה מההצלחה שבהשגתה. בהקשר הזה חשוב מאד לזכור כי כל הכללים משתנים כאשר מדובר בכאבם של אנשים אחרים ולעולם אסור להתעלם ממצוקתם. כאשר אנו מנחמים חבר שאיבד קרוב משפחה או שנפגע בתאונה אסור להטיף לו על איך הוא צריך להתמקד בחצי הכוס המלאה. כלפי אדם אחר עצם ההשתתפות וההבנה הם אלה שעוזרים בהפחתת הכאב.