עת רצון מיוחדת

בס"ד

הרגעים היו רגעי שמחה, והחסיד חש כי זוהי עת רצון מיוחדת. "רבי", הוא ניגש בהיסוס לרבו, "אני רוצה לבקש ברכה... אני רוצה לזכות לראות את אליהו הנביא."

"אתה רוצה לזכות לראות את אליהו הנביא?" חזר רבו אחריו, נועץ בו מבט חודר.

החסיד החל לחשוש. אולי הוא ביקש יותר מדאי? אולי הוא בכלל לא ראוי לכך, ועליו להשקיע עוד שנים רבות של לימוד תורה ותפילה בכוונה? האם הוא עורר את זעמו של רבו?

אבל החיוך הרחב שהתפשט על פני רבו הבהיר לו שאין לו ממה לחשוש.

"בהחלט, אתן לך דרך פשוטה וקלה בה תוכל לזכות להתגלותו של אליהו הנביא" אמר לו הרבי.

"בעוד ימים ספורים יחול חג הפסח. בכפר קטן, במרחק שלוש מאות קילומטרים מכאן, מתגוררת משפחה יהודיה. סע אליהם ובקש להתארח בביתם בליל הסדר. כאשר תפתח את הדלת לאמירת 'שפוך חמתך', תזכה להתגלותו של אליהו.

"אבל אל תשכח לקחת עמך אוכל, מצות ויין. המשפחה עניה מאוד ואין להם כלום בבית."

החסיד הנלהב מיהר לארוז את חפציו ולבקש רשות מאשתו לעזוב את הבית לחג הפסח. היא, כמובן, הבינה לליבו: הלא לא בכל יום זוכה אדם לראות את אליהו הנביא! עם עגלה מלאה במזון משובח לקראת החג עשה החסיד את דרכו לבית המשפחה.

ליל הסדר הגיע. החסיד ישב מרוגש כולו, ממלמל את מילות ההגדה בזריזות, שותה את כוסות היין ואוכל את המצה והמרור; הוא לא הפסיק לחכות לרגע בו ייפתח הדלת והוא יראה את אליהו הנביא בכבודו ובעצמו!

הרגע המיוחל הגיע. ברגליים רועדות ניגש החסיד אל הדלת, פתח אותה לרווחה ו...

בפתח לא עמד איש. חשיכה מוחלטת שררה בחוץ ורק קול נביחה של כלב משוטט הגיע לאוזניו.

החסיד המאוכזב חשב לעצמו כי אולי הוא לא ערך הכנות רוחניות מספקות כדי לזכות לראות את אליהו. בליל הסדר השני הוא קרא כל מילה מההגדה בדביקות, הקפיד על אכילת המצה והמרור למהדרין מן המהדרין, וכשהגיע הרגע הוא פתח את הדלת ו...כלום.

מיד כשהסתיימו הימים הראשונים של החג הוא מיהר בחזרה לחצרו של רבו. "רבי, עשיתי בדיוק כפי שפקדת עליי אבל לא ראיתי את אליהו! במה חטאתי שלא זכיתי לקיום ההבטחה של הרבי?"

הרבי הביט בו במבט מבין ואוהב. "אל דאגה, עוד תראה אותו" הוא אמר. "בימים האחרונים של חג הפסח, שוב לביתה של המשפחה וקח עמך מזון. אבל הפעם, לפני שתיכנס אל הבית, המתן בחוץ והאזן למה שמתרחש בתוך הבית פנימה".

ימים ספורים לאחר-מכן מצא את עצמו החסיד מול הדלת המוכרת. הוא זכר את ציוויו של הרבי ועמד מחוץ לדלת, מנסה להקשיב מה קורה בפנים.

ואז הוא שמע את רוחל'ה, הילדה הקטנה, שואלת את האבא:

"אבא, אני ממש רעבה! לא אכלתי כלום מהבוקר ואין לנו כלום בבית."

והאבא השיב:

"אל דאגה, רוחל'ה שלי, בורא העולם לא יטוש אותנו! אני בטוח שהוא ישלח לנו שוב את אליהו הנביא, בדיוק כמו שהוא שלח אותו לפני ליל הסדר...