עומדת ממש בפתח החלון,
מצפה בכליון עיניים שנערוך את השולחן
ונעמיס עליו את השקט המבורך כל כך.
היא מבקשת מאיתנו שנעצור לכמה שעות את הזמן ונביט פנימה
לתוך עצמנו, למהותנו הפנימית.
היא מתעקשת שנכיר אותה מתוך כל הבלבול והריצה המייגעת
לאותו מקום בעצם,
היא רוצה בכל מאודה שנאהב אותה,
אבל נאהב באמת, מתוך לב
פתוח שרוצה רק לתת.
היא רק אחת מיוחדת בעולמה,
היא היא שבת המלכה היחידה,
שתיכף נוגעת בנימי הנשמה,
שתיכף עוד רגע קט תסדיר לנו מחדש
את קצב הנשימה.
את כותבת מקסים!
השבמחק