סיפור אמיתי שארע בליל שב"ק פ' נשא. "היה זה בליל שבת"
מספרת מ. "הקצתי בבעתה מחלום נורא ומבהיל שנגלה לעיני. אני רואה את דודי ר'
ישעיהו ז"ל, יושב בפינה מוארת, פניו טובות והוא נראה שמח. ניגשתי אליו ושאלתי
לשלומו, תוך כדי דיבור שאלתי 'איפה אבא שלי?' (שנפטר לפני כ-7 שנים ממחלה) הוא הצביע
לעבר כוך אפל ושחור. נדהמתי. הסתכלתי וניסיתי לזהות את הפנים הרעות והמיוסרות
שנגלו מולי. "אבא" צעקתי בבהלה "מה זה? למה אתה נראה כך? איפה אתה?" בעיניים
עצובות הוא הביט בי ואמר "אני בגיהנום, אני רוצה לאכול" רעדתי כולי ואמרתי "למה
אתה צריך אוכל? בעוה"ב הרי לא אוכלים?" "אוכל זה צניעות בתי! בעוה"ב,
הצניעות שלכן זה האוכל שלנו". התעוררתי והתחלתי לבכות, עברה עלי שבת
מבולבלת, ישבתי וקראתי תהילים ולא נרגעתי. במוצאי שבת מייד צלצל הטלפון, על
הקו אני שומעת את קולה החנוק של אחותי בוכה ומספרת לי את החלום שחלמה,
אותו חלום בדיוק נמרץ ! קשה לתאר את סערת הרוחות שאחזה בנו. 6 שיחות טלפון
באותו לילה גילו ש-6 אחיות חלמו אותו חלום באותו לילה. ויהי לפלא.
ביום ראשון ניגשנו אל הגה"צ ר' חיים קנייבסקי שליט"א והוא אמר: "משפט רשעים
בגיהנום שנים עשר חודש, ב"ה אבא שלכן כבר הגיע לשלב האחרון בזיכוך של הנשמה ועכשיו
הגיע לגיהנום! ואתן חייבות להתחזק בצניעות לעילוי נשמתו". מיד קיבלנו על עצמינו
התחזקות כללית בתפילות ובעיקר בצניעות. זרקנו בגדים שאינם בדיוק עפ"י כל גדרי
הצניעות, את הפיאות הפסקנו לחבוש ועברנו לכיסוי ראש אמיתי כפי דעת כל הפוסקים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: