בס"ד
אמו של רבנו יהודה פתיה זיע"א, הרבנית חנה ע"ה, היתה אשת חיל יראת ה', שמסרה את נפשה כדי לגדל את כל בניה ובנותיה על אדני התורה והיראה.
אחת משכנותיה של הרבנית היתה אשה מרשעת, שהקפידה להציק לרבנית מידי יום ביומו. היא היתה מקללת אותה ואת ילדיה, מלכלכת את חצר ביתה, לועגת לה ומבזה אותה בכל דרך אפשרית.
הרבנית לא היתה משיבה כלל על חרפות וגידופים אלו. היא היתה מהנעלבים ואינם עולבים – שומעים חרפתם ואינם משיבים.
כך נמשך הדבר, עד שהגיע יומה של אותה שכנה מרשעת להיפטר לבית עולמה.
בלילה הראשון לאחר קבורתה, הופיעה השכנה בחלומה של הרבנית ובבקשות ובתחנונים חלתה את פניה שתסלח ותמחל לה על כל הסבל והיסורים שגרמה לה בחייה.
למחרת בבוקר, כאשר קמה הרבנית, התפללה תפילת שחרית ומיד אחר כך הזכירה לטובה את שמה של שכנתה, בקשה רחמים על שכנתה ואחר כך אמרה: "מחול לך, מחול לך, מחול לך".
באותו הלילה נגלתה שנית השכנה אל הרבנית בחלום, והתחננה אליה בכל פה שתמחל לה.
קמה הרבנית בבוקר ורוחה סוערת, התפללה שחרית ושוב בקשה רחמים על נשמתה של שכנתה וחזרה ואמרה: "מחול לך, מחול לך, מחול לך".
אך למרבה הפלא, גם באותו הלילה חזרה שכנתה של הרבנית בחלום ובפיה אותה בקשה בדיוק, שתמחל לה על כל מה שציערה אותה בחייה.
הרבנית התעוררה משנתה באמצע הלילה ולא ידעה את נפשה, הרי כבר מחלה לשכנתה בלב שלם מחילה גמורה ושלמה. מה עוד אם כן, נותר בידה לעשות?!
בצר לה, פנתה הרבנית אל ח"ר אליהו חיים אביו של רבנו יוסף חיים זצוק"ל וסיפרה לו את סיפור שכנתה והחלומות שחלמה, במר נפשה ביקשה ממנו להורות לה כיצד לנהוג. ח"ר אליהו חיים האזין לדברי הרבנית ברוב קשב, ולאחר מכן הורה לה לקחת עמה עשרה אנשים כשרים וללכת עמם אל קברה של שכנתה, ושם, במעמד העשרה, תאמר לשכנתה שהיא מוחלת לה בלב שלם.
למחרת בבוקר לקחה עמה הרבנית מנין אנשים כשרים, הלכה אל מקום מנוחתה של שכנתה ושם נתנה לה את מחילתה מכל ליבה ככל אשר הורה לה ח"ר אליהו חיים זצוק"ל.
למרבה הפלא הופיעה השכנה בחלומה של הרבנית, שוב, באותו הלילה. אך הפעם, החזיקה השכנה בידה האחת קערת זכוכית מלאה בגבעולי לוביה ירוקה וטריה, ובידה השניה אחזה בכד זכוכית מלא במים חיים, זכים וצלולים. הושיטה השכנה את כד המים וקערת הלוביה לרבנית ואמרה לה: "יברך אותך הבורא, כשם שהחיית את נפשי – כך יחיה אותך מן השמים ה' יתברך".
בבוקר קמה הרבנית נפעמת ומיהרה אל ביתו של ח"ר אליהו חיים, לספר לו את דבר החלום לפרטיו. שמע ח"ר אליהו חיים את דבריה, פנה אליה ואמר לה "דעי לך בתי, כי המחילה שנתת הפעם לשכנתך – היא המחילה האמיתית והגמורה, והיא זו שהועילה לשכנה בבי"ד של מעלה". "ולא זו בלבד", המשיך ח"ר אליהו חיים ואמר לה, "אלא דעי לך כי השנה תזכי להתעבר בבן זכר שיאיר את העולם בתורת האמת, הלא היא תורת הסוד".
ואכן, כך היה, השכנה לא יספה לשוב אל הרבנית בחלום הלילה. ולאחר שנה ילדה הרבנית את בנה וקראה את שמו יהודה, הלא הוא רבנו יהודה פתיה.
אמו של רבנו יהודה פתיה זיע"א, הרבנית חנה ע"ה, היתה אשת חיל יראת ה', שמסרה את נפשה כדי לגדל את כל בניה ובנותיה על אדני התורה והיראה.
אחת משכנותיה של הרבנית היתה אשה מרשעת, שהקפידה להציק לרבנית מידי יום ביומו. היא היתה מקללת אותה ואת ילדיה, מלכלכת את חצר ביתה, לועגת לה ומבזה אותה בכל דרך אפשרית.
הרבנית לא היתה משיבה כלל על חרפות וגידופים אלו. היא היתה מהנעלבים ואינם עולבים – שומעים חרפתם ואינם משיבים.
כך נמשך הדבר, עד שהגיע יומה של אותה שכנה מרשעת להיפטר לבית עולמה.
בלילה הראשון לאחר קבורתה, הופיעה השכנה בחלומה של הרבנית ובבקשות ובתחנונים חלתה את פניה שתסלח ותמחל לה על כל הסבל והיסורים שגרמה לה בחייה.
למחרת בבוקר, כאשר קמה הרבנית, התפללה תפילת שחרית ומיד אחר כך הזכירה לטובה את שמה של שכנתה, בקשה רחמים על שכנתה ואחר כך אמרה: "מחול לך, מחול לך, מחול לך".
באותו הלילה נגלתה שנית השכנה אל הרבנית בחלום, והתחננה אליה בכל פה שתמחל לה.
קמה הרבנית בבוקר ורוחה סוערת, התפללה שחרית ושוב בקשה רחמים על נשמתה של שכנתה וחזרה ואמרה: "מחול לך, מחול לך, מחול לך".
אך למרבה הפלא, גם באותו הלילה חזרה שכנתה של הרבנית בחלום ובפיה אותה בקשה בדיוק, שתמחל לה על כל מה שציערה אותה בחייה.
הרבנית התעוררה משנתה באמצע הלילה ולא ידעה את נפשה, הרי כבר מחלה לשכנתה בלב שלם מחילה גמורה ושלמה. מה עוד אם כן, נותר בידה לעשות?!
בצר לה, פנתה הרבנית אל ח"ר אליהו חיים אביו של רבנו יוסף חיים זצוק"ל וסיפרה לו את סיפור שכנתה והחלומות שחלמה, במר נפשה ביקשה ממנו להורות לה כיצד לנהוג. ח"ר אליהו חיים האזין לדברי הרבנית ברוב קשב, ולאחר מכן הורה לה לקחת עמה עשרה אנשים כשרים וללכת עמם אל קברה של שכנתה, ושם, במעמד העשרה, תאמר לשכנתה שהיא מוחלת לה בלב שלם.
למחרת בבוקר לקחה עמה הרבנית מנין אנשים כשרים, הלכה אל מקום מנוחתה של שכנתה ושם נתנה לה את מחילתה מכל ליבה ככל אשר הורה לה ח"ר אליהו חיים זצוק"ל.
למרבה הפלא הופיעה השכנה בחלומה של הרבנית, שוב, באותו הלילה. אך הפעם, החזיקה השכנה בידה האחת קערת זכוכית מלאה בגבעולי לוביה ירוקה וטריה, ובידה השניה אחזה בכד זכוכית מלא במים חיים, זכים וצלולים. הושיטה השכנה את כד המים וקערת הלוביה לרבנית ואמרה לה: "יברך אותך הבורא, כשם שהחיית את נפשי – כך יחיה אותך מן השמים ה' יתברך".
בבוקר קמה הרבנית נפעמת ומיהרה אל ביתו של ח"ר אליהו חיים, לספר לו את דבר החלום לפרטיו. שמע ח"ר אליהו חיים את דבריה, פנה אליה ואמר לה "דעי לך בתי, כי המחילה שנתת הפעם לשכנתך – היא המחילה האמיתית והגמורה, והיא זו שהועילה לשכנה בבי"ד של מעלה". "ולא זו בלבד", המשיך ח"ר אליהו חיים ואמר לה, "אלא דעי לך כי השנה תזכי להתעבר בבן זכר שיאיר את העולם בתורת האמת, הלא היא תורת הסוד".
ואכן, כך היה, השכנה לא יספה לשוב אל הרבנית בחלום הלילה. ולאחר שנה ילדה הרבנית את בנה וקראה את שמו יהודה, הלא הוא רבנו יהודה פתיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: