בס"ד
בכדי שתכירו אותי.....
אקדים ואומר שאין בכוונתי לשכנע אף אחד באמיתות הדברים, זהו סיפור אישי שלי ושלי בלבד.
לכל אלו שלא מאמינים בעולם שמעבר העולם בו אנחנו חיים, זהו לא סיפור בשבילכם.
לאחר ההקדמה אפשר להתחיל. בתקופה זו של חיי לפני כעשר שנים עבדתי כנהג אמבולנס
במ.ד.א. ראיתי מאות רבות של א/נשים על סף המוות, כאלו שניצלו תודות טיפולנו המסור, וכאלו
שלצערי הרב למרות כל מאמצנו שלא הועילו ונפטרו. שמעתי עשרות רבות של סיפורים מפי האנשים שעברו החייאה אצלנו, ולאחר שחזרו לחיים סיפרו על אור ומנהרה וכו'...
להגיד לכם את האמת לא ממש האמנתי אז שיש חיים לאחר המוות. מהו המוות קליני בטח כולכם יודעים זהו מצב רפואי שנקרא VF ז"א פירפור חדרים. במצב הזה לאדם אין דופק ונשימה,
וכמובן נמצא מחוסר הכרה. מקרים בודדים נתקלתי שאדם היה בהכרה זמנית במצב של מוות קליני. צחוק הגורל שאני בעצמי אחד מהם. אז מה באמת קרה לי?
חזרתי מעוד יום עבודה הביתה, ולאחר כשעתיים הרגשתי שהלחץ דם יורד לי. וזה בגלל סחרחורת ושחור בעיניים. מיד שמתי יד על הדופק, וכשהרגשתי שאין דופק ביד.....הבנתי שלחץ הדם שלי מאוד נמוך.
בגלל היותי גר לבד, דבר ראשון זחלתי לדלת ופתחתי אותו. חשדתי שיש לי משהו לא טוב, אבל אז עדיין לא הבנתי עד כמה לא טוב. כמובן הזעקתי אמבולנס, בטענה של לחץ דם נמוך וסחרחורת. האמבולנס הגיע תוך דקות....לחץ הדם היה 70/50 כפי שחשבתי. הנהג הזעיק נט"ן ובדרך לב"ח חברנו אליו.
אז החלו הלחצים בחזה, וחנק נוראי. חיברו לי מוניטור וחמצן....וכבעל ניסיון בעבודה הבנתי בדיוק את מצבי הקשה. עדיין בתוך הניידת טיפול נמרץ עם החברים לעבודה...מנסים לייצב את מצבי.
אבל אני מרגיש שהולך למות. ממש ככה מרגישים את המצב. פניתי אליהם "בבקשה תצילו אותי"
כן כן טומי אנחנו עושים את הכל להציל אותך.
חלק מהנסיעה המטורפת לב"ח אינני זוכר, הייתי כבר כמעט ללא הכרה. אני מניח שדקותיים לאחר הגיענו לב"ח, הרגשתי אגרוף חזק על החזה....זה במקום שוק חשמלי שעדיין לא היה מוכן. " אתה מכאיב לי" אמרתי לפרמדיק. כן כן אבל אתה ב VF. שהונח על חזי כפות הדפיברילטור אני עוד זוכר, עד למכת החשמל....וזהו משם מתחיל למעשה הסיפור של חצי שעת החייאה, עם 16 שוקים חשמליים עיסוי לב והנשמה.
ועכשיו להמשך הסיפור.
כפי שכתוב בספרים...גם אני הרגשתי ש"אני" מתנתק מהגוף ורואה את פעולות החייאה מלמעלה.
משם יצאתי דרך מנהרה חשוכה שאור מסנוור בפנים. זכור לי גם רעש או צפצוף חזק.
משם כאילו אפתי לשמיים, עד שהגעתי לאולם ענקי מלאה בנשמות. חלקם באו ושאלו שאלות, חלקם באו וביקשו בקשות. שאלתי אותם איך אתם יודעים שאני חוזר ואמסור את הבקשות שלכם? אנחנו יודעים שאתה עוד רגע תחזור. ניסיתי בכל כוחי לזכור מה כל אחד ביקש.
ובאמת לאחר זמן באו שניים ואמרו לי ....בו צריכים לחזור הגוף קורא לך!
אני זוכר את החזרה המהירה לגוף. המוות קליני נמשך חצי שעה...זה קרה בסביבות השעה: 5 אחה"צ.
ב 2 בלילה עברתי עוד החייאה הפעם קצרה יותר של מספר דקות. מהזמן הזה אינני זוכר דבר. הייתי ימים מחוסר הכרה ומונשם ביחידת טיפול נמרץ. האשפוז נמשך חודש ימים, מהם הייתי במצב קריטי כשבוע. לאחר שהוצא לי צינור ההנשמה (טובוס)...מילותיי הראשונות היו "הייתי בעולם הבא"
לקח לי די הרבה זמן לאחר השיחרור מהבית חולים לעבד את כל הנתונים שבראשי. לקח לי כמעט שנה עד שהעזתי לפנות לאנשים שאת יקיריהם פגשתי. זה היה ממש לא פשוט להתקשר למישהו ולהגיד לו....תשמע פגשתי את הבן שלך המת, והוא ביקש למסור א' ב' ג'.
עם משפחה אחת אני בקשר עד היום. לאט לאט גיליתי שיש לי יכולת לגלות דברים אצל אנשים, יכולת שלא היה לי לפניהן. אני עושה תקשורים מדי פעם, והאמת שיש לי כמה וכמה הצלחות בגילוי מוקדם של כל מיני מחלות. אני לא עוסק בזה תמורת תשלום, מה שבא אני מספר למי שצריך וזהו זה.
מעבודתי במ.ד.א. פוטרתי שנתיים לאחר ההתקף לב, כיום אני עובד כחצי משרה כנהגו של גיסי שהוא נכה צה"ל.
יש מלא תחביבים והעיקרי שבהם צילום, אני גם מנהל פורום כאן בתפוז....ועוד כהנה וכהנה.
מצטער אם נפלו שגיאות בסיפור שלי, הכל מהתרגשות כמובן
בכדי שתכירו אותי.....
אקדים ואומר שאין בכוונתי לשכנע אף אחד באמיתות הדברים, זהו סיפור אישי שלי ושלי בלבד.
לכל אלו שלא מאמינים בעולם שמעבר העולם בו אנחנו חיים, זהו לא סיפור בשבילכם.
לאחר ההקדמה אפשר להתחיל. בתקופה זו של חיי לפני כעשר שנים עבדתי כנהג אמבולנס
במ.ד.א. ראיתי מאות רבות של א/נשים על סף המוות, כאלו שניצלו תודות טיפולנו המסור, וכאלו
שלצערי הרב למרות כל מאמצנו שלא הועילו ונפטרו. שמעתי עשרות רבות של סיפורים מפי האנשים שעברו החייאה אצלנו, ולאחר שחזרו לחיים סיפרו על אור ומנהרה וכו'...
להגיד לכם את האמת לא ממש האמנתי אז שיש חיים לאחר המוות. מהו המוות קליני בטח כולכם יודעים זהו מצב רפואי שנקרא VF ז"א פירפור חדרים. במצב הזה לאדם אין דופק ונשימה,
וכמובן נמצא מחוסר הכרה. מקרים בודדים נתקלתי שאדם היה בהכרה זמנית במצב של מוות קליני. צחוק הגורל שאני בעצמי אחד מהם. אז מה באמת קרה לי?
חזרתי מעוד יום עבודה הביתה, ולאחר כשעתיים הרגשתי שהלחץ דם יורד לי. וזה בגלל סחרחורת ושחור בעיניים. מיד שמתי יד על הדופק, וכשהרגשתי שאין דופק ביד.....הבנתי שלחץ הדם שלי מאוד נמוך.
בגלל היותי גר לבד, דבר ראשון זחלתי לדלת ופתחתי אותו. חשדתי שיש לי משהו לא טוב, אבל אז עדיין לא הבנתי עד כמה לא טוב. כמובן הזעקתי אמבולנס, בטענה של לחץ דם נמוך וסחרחורת. האמבולנס הגיע תוך דקות....לחץ הדם היה 70/50 כפי שחשבתי. הנהג הזעיק נט"ן ובדרך לב"ח חברנו אליו.
אז החלו הלחצים בחזה, וחנק נוראי. חיברו לי מוניטור וחמצן....וכבעל ניסיון בעבודה הבנתי בדיוק את מצבי הקשה. עדיין בתוך הניידת טיפול נמרץ עם החברים לעבודה...מנסים לייצב את מצבי.
אבל אני מרגיש שהולך למות. ממש ככה מרגישים את המצב. פניתי אליהם "בבקשה תצילו אותי"
כן כן טומי אנחנו עושים את הכל להציל אותך.
חלק מהנסיעה המטורפת לב"ח אינני זוכר, הייתי כבר כמעט ללא הכרה. אני מניח שדקותיים לאחר הגיענו לב"ח, הרגשתי אגרוף חזק על החזה....זה במקום שוק חשמלי שעדיין לא היה מוכן. " אתה מכאיב לי" אמרתי לפרמדיק. כן כן אבל אתה ב VF. שהונח על חזי כפות הדפיברילטור אני עוד זוכר, עד למכת החשמל....וזהו משם מתחיל למעשה הסיפור של חצי שעת החייאה, עם 16 שוקים חשמליים עיסוי לב והנשמה.
ועכשיו להמשך הסיפור.
כפי שכתוב בספרים...גם אני הרגשתי ש"אני" מתנתק מהגוף ורואה את פעולות החייאה מלמעלה.
משם יצאתי דרך מנהרה חשוכה שאור מסנוור בפנים. זכור לי גם רעש או צפצוף חזק.
משם כאילו אפתי לשמיים, עד שהגעתי לאולם ענקי מלאה בנשמות. חלקם באו ושאלו שאלות, חלקם באו וביקשו בקשות. שאלתי אותם איך אתם יודעים שאני חוזר ואמסור את הבקשות שלכם? אנחנו יודעים שאתה עוד רגע תחזור. ניסיתי בכל כוחי לזכור מה כל אחד ביקש.
ובאמת לאחר זמן באו שניים ואמרו לי ....בו צריכים לחזור הגוף קורא לך!
אני זוכר את החזרה המהירה לגוף. המוות קליני נמשך חצי שעה...זה קרה בסביבות השעה: 5 אחה"צ.
ב 2 בלילה עברתי עוד החייאה הפעם קצרה יותר של מספר דקות. מהזמן הזה אינני זוכר דבר. הייתי ימים מחוסר הכרה ומונשם ביחידת טיפול נמרץ. האשפוז נמשך חודש ימים, מהם הייתי במצב קריטי כשבוע. לאחר שהוצא לי צינור ההנשמה (טובוס)...מילותיי הראשונות היו "הייתי בעולם הבא"
לקח לי די הרבה זמן לאחר השיחרור מהבית חולים לעבד את כל הנתונים שבראשי. לקח לי כמעט שנה עד שהעזתי לפנות לאנשים שאת יקיריהם פגשתי. זה היה ממש לא פשוט להתקשר למישהו ולהגיד לו....תשמע פגשתי את הבן שלך המת, והוא ביקש למסור א' ב' ג'.
עם משפחה אחת אני בקשר עד היום. לאט לאט גיליתי שיש לי יכולת לגלות דברים אצל אנשים, יכולת שלא היה לי לפניהן. אני עושה תקשורים מדי פעם, והאמת שיש לי כמה וכמה הצלחות בגילוי מוקדם של כל מיני מחלות. אני לא עוסק בזה תמורת תשלום, מה שבא אני מספר למי שצריך וזהו זה.
מעבודתי במ.ד.א. פוטרתי שנתיים לאחר ההתקף לב, כיום אני עובד כחצי משרה כנהגו של גיסי שהוא נכה צה"ל.
יש מלא תחביבים והעיקרי שבהם צילום, אני גם מנהל פורום כאן בתפוז....ועוד כהנה וכהנה.
מצטער אם נפלו שגיאות בסיפור שלי, הכל מהתרגשות כמובן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: