כשושנה בין החוחים

בס"ד

רבקה אמנו – "כשושנה בין החוחים"

אחת הדמויות המרתקות בתורה, הינה רבקה אמנו. האמא השנייה בארבע האמהות של עם ישראל, אותה אמא שזכתה להינשא ליצחק אבינו, ולא בכדי.

רבקה מתוארת במקרא כאשה אידיאלית: בתולה, טובת מראה, אשת חסד, נביאה, אלופה בהכנסת אורחים, והכי חשוב, מחנכת. רבקה מצטיינת בכושר מנהיגות שכל מרצה מנותב לחינוך משובח של ילדיה עשו ויעקב.

המדרש מציין את גדולתה של רבקה, שאין כדוגמתה בכל האימהות והנביאות: "מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת. חז"ל הגדילו ואמרו מפורשות כי "אביה רמאי ואחיה רמאי ואנשי מקומה רמאים, והצדקת הזו שהיא יוצאת מביניהם - למה היא דומה? לשושנה בין החוחים".

אנו יכולים ללמוד מדרך פעולתה והנהגתה של רבקה ויכולתה להוציא את הדברים אל הפועל, על מקום האימהות בעם ישראל. אימהות שכל כולה מסירות נפש והקרבה.

רבקה כמו שרה מבטאת מעלה רוחנית גבוהה ביותר, שראתה בחינוך הילדים מעלה ראשונה וחשובה מאין כמותה. חינוך לדורי דורות, חינוך למצויינות וענווה, חינוך לדרך שכולה תורה.

במערכת הזוגית בין רבקה ליצחק שניהם בחרו להתמודד עם חינוך הבנים כל אחד לפי תפיסתו. כאשר יצחק ביקש לברך את עשו, רבקה החליטה ושיכנעה את יעקב להערים על יצחק כדי לזכות בברכה. על פחדיו של יעקב ענתה רבקה בנחרצות "עלי קללתך, בני".

רבקה למעשה היתה מהירת החלטה שהקשיבה לקול השם המנחה אותה, וניצלה לטובת הענין את יכולתה להפעיל אנשים בתזמון מדוייק ובנאמנות.

לולא כל העקשנות והיוזמה המבורכים שהיו לרבקה, עשו היה מקבל את כל הברכות, ועתיד האומה היהודית היה בסכנה. במעשיה שלה היא הצילה לא רק את בנה, אלא אותנו כולנו ושינתה את פני ההיסטוריה של עמנו, ועל כך כולנו חייבים לה תודה.