בס"ד
לפני מלחמת-העולם-השניה, התאספו רבנים להחליט מה לעשות, המצב כל-כך קשה, הנאצים הולכים לכבוש את העולם, ח"ו, ומה אנחנו עושים?! הם רוצים להרוג את היהודים! מה עושים?... אז אספו את כל הרבנים הכי-חשובים כדי לחשוב מה לעשות. האחד אמר להגיד תהילים כל יום, אחד אמר להגיד וידוי כל יום, כל אחד אמר משהו, האחרון שדיבר היה הרב של פונוביז' זצ"ל. הוא אמר כך: "יש בית שנשרף, הלהבות עולות עד לשמים, אנשים רצים ורצים, ונודע להם שיענקל'ה עוד בפנים, ישן. יענקל'ה ישן - והוא יכול למות, אבל אי-אפשר להיכנס לבית כי האש חזקה מאד, וצריכים להעיר את יענקל'ה. אז אחד אומר: 'בוא נגיד תהילים', אחד אומר 'נבקש מה' להציל אותו'. אבל הוא ישן! לא צריכים לעשות את כל הדברים האלה. צריכים לצעוק: 'יענקל'ה תתעורר! תתעורר, יענקל'ה! תתעורר! תצא החוצה, יענקל'ה!',מה לך נרדם?... קום קרא אל אלוקיך...'זה זמן של לפני מלחמה. אנחנו בסכנה. זה לא מספיק להגיד תהילים. צריכים להעיר את כולם. הם ישנים! איך אפשר להציל אותם? צריך לצעוק לשמים! לבכות! לצעוק ולעשות תשובה! זה הדבר היחיד שיכול להציל אותנו!". אבל זה לא היה, לא התאספו. כל אחד התפלל בלב וביקש, אבל לא התאספו ביחד לעשות תשובה, לבכות, לעשות תפילת יום-כיפור קטן.
ואנחנו שוב באותו מצב. פעם נוספת אנחנו באותו המצב. יענקל'ה ישן - והבית בוער, ואין מי שיצעק לשמים. ויענקל'ה - זה יעקב, עם ישראל. נכון שרק ה' יכול להציל את עם ישראל, אבל אנו חייבים לעשות את ההשתדלות שלנו, ולצעוק ליענקל'ה להתעורר.
אנחנו שמענו מכל מה שכולם כותבים על המצב שלנו, המצב הקשה - באמת קשה, ואנחנו צריכים לדעת את זה, כי רק כשאנחנו נרגיש באיזה מצב קשה אנחנו – אז אולי אנחנו נתעורר ונצעק לשמים, ונבין מה העיקר ומה הטפל. שהעיקר - זה קדושה, והטפל - זה חתונות גדולות ויקרות ומלאות פריצות.
דבר ראשון, שאמרנו אותו הרבה פעמים – ה' לא ישאיר אף נשמה יהודית אמיתית. כל נשמה שעמדה בהר סיני – תינצל ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל...ולא משנה כמה רחוקה היא, הנשמה הזו יקרה ביותר לקב"ה, וה' לא יעזוב אותה בשום-פנים-ואופן. אבל מי שרחוק ולא רוצה לדעת, לא רוצה לקשור קשר עם הקב"ה, אבל הנשמה שלו היא נשמה של יהודי-אמיתי, ה' יציל אותו, ה' ימשוך אותו בכוח, הוא ירביץ לו, הוא יעלה אותו, הוא יוריד אותו. הוא יעלה אותו שוב, עד שיקבל ויבין שה' הוא הכל-יכול, עד שיקשור את הקשר החשוב הזה עם הקב"ה, עד שהוא יאמין שה' יצר את הכל, גם את אותו יהודי וגם את הנשמה שלו, עד שהוא ירגיש את הנשמה שלו, עד שהנשמה הזו תתגעגע לקשר עם הבסיס שלו – הקב"ה, ואז כל יהודי אמיתי ינצל.
לפני מלחמת-העולם-השניה, התאספו רבנים להחליט מה לעשות, המצב כל-כך קשה, הנאצים הולכים לכבוש את העולם, ח"ו, ומה אנחנו עושים?! הם רוצים להרוג את היהודים! מה עושים?... אז אספו את כל הרבנים הכי-חשובים כדי לחשוב מה לעשות. האחד אמר להגיד תהילים כל יום, אחד אמר להגיד וידוי כל יום, כל אחד אמר משהו, האחרון שדיבר היה הרב של פונוביז' זצ"ל. הוא אמר כך: "יש בית שנשרף, הלהבות עולות עד לשמים, אנשים רצים ורצים, ונודע להם שיענקל'ה עוד בפנים, ישן. יענקל'ה ישן - והוא יכול למות, אבל אי-אפשר להיכנס לבית כי האש חזקה מאד, וצריכים להעיר את יענקל'ה. אז אחד אומר: 'בוא נגיד תהילים', אחד אומר 'נבקש מה' להציל אותו'. אבל הוא ישן! לא צריכים לעשות את כל הדברים האלה. צריכים לצעוק: 'יענקל'ה תתעורר! תתעורר, יענקל'ה! תתעורר! תצא החוצה, יענקל'ה!',מה לך נרדם?... קום קרא אל אלוקיך...'זה זמן של לפני מלחמה. אנחנו בסכנה. זה לא מספיק להגיד תהילים. צריכים להעיר את כולם. הם ישנים! איך אפשר להציל אותם? צריך לצעוק לשמים! לבכות! לצעוק ולעשות תשובה! זה הדבר היחיד שיכול להציל אותנו!". אבל זה לא היה, לא התאספו. כל אחד התפלל בלב וביקש, אבל לא התאספו ביחד לעשות תשובה, לבכות, לעשות תפילת יום-כיפור קטן.
ואנחנו שוב באותו מצב. פעם נוספת אנחנו באותו המצב. יענקל'ה ישן - והבית בוער, ואין מי שיצעק לשמים. ויענקל'ה - זה יעקב, עם ישראל. נכון שרק ה' יכול להציל את עם ישראל, אבל אנו חייבים לעשות את ההשתדלות שלנו, ולצעוק ליענקל'ה להתעורר.
אנחנו שמענו מכל מה שכולם כותבים על המצב שלנו, המצב הקשה - באמת קשה, ואנחנו צריכים לדעת את זה, כי רק כשאנחנו נרגיש באיזה מצב קשה אנחנו – אז אולי אנחנו נתעורר ונצעק לשמים, ונבין מה העיקר ומה הטפל. שהעיקר - זה קדושה, והטפל - זה חתונות גדולות ויקרות ומלאות פריצות.
דבר ראשון, שאמרנו אותו הרבה פעמים – ה' לא ישאיר אף נשמה יהודית אמיתית. כל נשמה שעמדה בהר סיני – תינצל ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל...ולא משנה כמה רחוקה היא, הנשמה הזו יקרה ביותר לקב"ה, וה' לא יעזוב אותה בשום-פנים-ואופן. אבל מי שרחוק ולא רוצה לדעת, לא רוצה לקשור קשר עם הקב"ה, אבל הנשמה שלו היא נשמה של יהודי-אמיתי, ה' יציל אותו, ה' ימשוך אותו בכוח, הוא ירביץ לו, הוא יעלה אותו, הוא יוריד אותו. הוא יעלה אותו שוב, עד שיקבל ויבין שה' הוא הכל-יכול, עד שיקשור את הקשר החשוב הזה עם הקב"ה, עד שהוא יאמין שה' יצר את הכל, גם את אותו יהודי וגם את הנשמה שלו, עד שהוא ירגיש את הנשמה שלו, עד שהנשמה הזו תתגעגע לקשר עם הבסיס שלו – הקב"ה, ואז כל יהודי אמיתי ינצל.
בס"ד, תקשור עם דניאל, ירושלים, י"ט שבט תשע"ה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: