נשמות של צדיקים

בס"ד


המקובלים יודעים שנשמותיהם של רוב האנשים החיים עתה, אינן מצויות בפעם הראשונה בעולם. מעשיו של האדם קובעים את עתיד נשמתו. אם אין לו חובות נוספים שעליו לתקן בעולם הזה, הנשמה שבה אל מקורה העליון. אך אם נותרו חובות, הנשמה – או חלק ממנה – ממשיכה לבוא אל העולם הזה עד אשר יושלם תיקונה. לעתים, קורה שרק ניצוץ אחד של הנשמה חוזר אל העולם הזה במטרה לתקן את אשר עיוות.

הרמב"ן (רבי משה בן נחמן) כותב בפירושו לספר איוב, שגלגול נשמות הוא תשובה משמעותית ביותר לשאלה הידועה: מדוע קורה בעולם הזה שצדיק ורע לו, רשע וטוב לו? האדם מתייסר בגלל חטאים שחטאה הנשמה ששכנה בגוף אחר בגלגול הקודם, ומצד שני, הוא מקבל שכר בעד מעשים טובים שנעשו בגלגול הקודם.

השיבה לעולם הזה בגלגול היא עונש בעבור הנשמה. היא מתנגדת לכך ואינה חפצה לרדת. מלאך מאלץ אותה להיכנע ולרדת. סוד הגלגול הוא "התגשמות" מלאה של הנפש, המתקשרת עם הגוף החדש עד סוף חייו.

היהדות מדברת על תופעה נוספת הנקראת: "סוד העיבור". זוהי ירידה זמנית של הנפש לעולם. כשאדם מקיים מצוה, יורדים ניצוצות של צדיקים לעולם הזה, דרך נשמתו. ככל שהאדם מרבה בעשיית מעשים טובים, מתרבה מספר נפשות הצדיקים היורדות, והעולם נעשה טוב יותר. העושה טוב באופן תמידי, יכול לזכות גם לניצוץ מנשמת משה רבינו.

נשמת הצדיק באה גם לאדם החוזר בתשובה. הבא להטהר – מסייעים לו מן השמים. גם אדם בן דורנו, שהרבה בעשיית מעשים טובים, מסוגל למשוך את נשמתו של צדיק אל העולם הזה. שהרי נאמר על ידי חכמינו: "לא קיים דור שלא יהיו בו אנשים כאברהם, יצחק ויעקב". נשמתו של הצדיק יורדת אל האדם משתי סיבות. האחת: היא עוזרת לנשמתו לתקן את עצמה ולהתעלות לרמת הצדיק. והשניה: גם נשמתו של הצדיק מתעלה על ידי העזרה וההשתתפות עם אנשים אחרים בקיום מצוות ומעשים טובים.

גדולת הצדיקים מתבטאת בכך שגם לאחר מותם יש להם, כביכול, תולדות בעולם הזה. כלומר, יש להם זכות ללמד אנשים חיים ולעזור להם, כשם שאדם עוזר לבנו. כאשר אדם מקיים מצווה, נפש הצדיק זוכה בחלק ממצווה זו, שהרי היא משתתפת בקיום המצווה. לעומת זאת, אם האדם חוטא, אין הצדיק נושא בעונשה. שהרי הצדיק "משאיל" את נשמתו לאדם החי רק לצורך עשיית מעשים טובים. אם האדם מתחיל לחטוא, הצדיק פורש ממנו כאורח שהתקבל בצורה לא יפה. יש לדעת, כי הזכות ל"רכישת הנפש" של הצדיק אינה מוקנית על ידי כל מעשה טוב. היא ניתנת רק בעד מצווה חשובה במיוחד או בעבור מצווה שאדם מקיים בהתמדה ולאורך זמן רב.