בס"ד
סיפור המעשה החל כאשר הגיע אל רבינו האר"י זצ"ל בחור רווק מבוגר מעל גיל ארבעים, אשר השתתף במספר פגישות למטרת שידוך בכדי להנשא אבל מזלו לא האיר לו. הגיע הבחור לרבינו האר"י וביקש עצה וברכה. השיב לו הרב: בת זוגתך נמצאת באלכסנדריה של מצרים, כך שמה וכך שם אביה, סע לשם והינשא לה.
הבחור האמין לדברי רבינו האר"י ומיד נסע לשם. כשהגיע לאלכסנדריה שאל את תושבי המקום: האם מכירים אתם את פלונית אלמונית? ואת אביה פלוני אלמוני? השיבו לו תושבי המקום: מכירים אנו, האב אחראי על המכס בעירנו, יש לו בת הגונה מאד וכלילת יופי בגיל עשרים המחפשת שידוך.
ניגש הבחור לשדכן שהיה במקום וביקשו לשדך בינו ובין אותה הבחורה. מצא חן מיודענו בעיני הבחורה, ואכן הבחור והבחורה נישאו זה לזה כדת משה וישראל. אבי הכלה נתן נדוניה גדולה מאד בסך מאה וחמישים אלף מטבעות של אותו מקום. הבחור שמח שמחה גדולה, הזוג חיו באושר ועושר, השכינה שרתה בביתם, חיו באהבה ואחוה שלום ורעות. אמנם שמחתו לא ארכה ימים רבים, בגלל שלאחר שלושה חדשים מהנישואין אשתו הטרייה חלתה מאוד, מצבה הלך והחמיר עד שנפטרה והלכה לבית עולמה.
חזר הבחור ביגון ובלב שבור לעירו, ניגש אל רבינו האר"י בצפת והטיח בפניו: אדוני הרב! למה שלחת אותי? טוב היה לי יותר אילו לא שלחתני לאלכסנדריה, לא הייתי מתחתן ולא היה לי שברון לב ממות אשתי אהובתי!
אמר לו רבינו האר"י:האם אתה זוכר במה היית עוסק לפני עשרים שנה?
השיב הבחור: הייתי עוסק במאפיית לחם.
שאלו הרב מספר שאלות: הזוכר אתה אולי מי היה שותפך? לפני כמה שנים היה העניין? כמה זמן הייתם שותפים?
השיב הבחור: בודאי זוכר אני, היה זה פלוני אלמוני. כיצד לא אזכרהו? הרי אותו שותף היה נוכל גדול, מחמתו הפסדתי מאה וחמישים אלף מטבעות. היה זה לפני עשרים שנה בערך . היינו שותפים במשך שלושה חדשים.
כעת ניגש רבינו האר"י והסביר לבחור את כל העניין: דע לך! זאת האישה שנישאת לה היא גלגול של שותפך לשעבר. בשמים גזרו כי התיקון של שותפך הוא שיבוא בגלגול של אישה ותינשא לך למשך שלושה חדשים. היות שבגלגול הקודם הייתם שותפים שלושה חודשים ושותפך גרם לך צער רב באותם חודשים, לכן היה עליו להינשא לך בגלגול זה ולגרום לך נחת ועונג במשך שלושה חדשי שותפות הנישואין הללו. כמו כן נגזר עליו להחזיר לך כעת את אותם מאה וחמישים אלף מטבעות אשר הפסידך בגלגול הקודם. זו הסיבה שלאחר שלושה חודשי הנישואים היא מתה, מכיוון שכעת נגמר התיקון שלה בעולם.
המשיך רבינו האר"י ואמר לאותו בחור: כעת הינך מבין מדוע התעכבו נישואיך עימה עד גיל ארבעים? משום שהיית צריך להמתין עשרים שנה עד שהיא תגדל לגיל עשרים, גיל שתוכל להינשא לך. מכיוון שהקפדת ולא מחלת לשותפך, לכן גם אתה סבלת לחכות זמן רב לנישואין עד שייגמר התיקון של שותפך לשעבר. וכעת הגיע הזמן שתתחתן עם הזיווג הקבוע שלך. וכך היה, אותו בחור נישא בשנית והקים בית לתפארת, בנין עדי עד. (ספר "קב הישר").
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: