בס"ד
פעם באה אשה לרב אריה לוין, ושאלה אותו "רבי, בעלי נפטר לפני מספר ימים ממחלה קשה ארוכה. ואני שואלת, רבי, היכן הן אותם דמעות ששפכתי? היכן הם כל אותם פרקי תהילים שקראתי מורתחת נפש? מה עשה הקב"ה עם אותן שעות של בכי בלתי פוסק, שלי ושל ילדיי?"
התבונן בה הרב אריה לוין בעיניים טובות, עיניו התמלאו דמעות, והוא השיב לה: "דעי לך שיש לו לקב"ה בשמיים שק של דמעות... בשק זה הוא אוסף את כל דמעותיהם של ישראל, מאז שנברא עמינו ועד היום".
"ודעי לך", הוא הוסיף, "שקב"ה אוסף פנימה את כל הדמעות, כל הבכיות וכל פרקי התהילים. כולם נאספים אל תוך השק... ובסופו של דבר ישפך כל תוכן השק ויציף את העולם בטובו". "דעי, כל דמעה נחשבת ונספרת וכל בכי נאגר".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מאת:
תגובה: